תלמוד ירושלמי מעשר שני פרק ה הלכה א

משנה: כרם רבעי מציינים אותו בקוזזות אדמה ושל ערלה בחרסית ושל קברות בסיד וממחה ושופך. אמר רבי שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים בשביעית והצנועין מניחין את המעות ואומר כל הנלקט מזה מחולל על המעות האלו. הלכה: זונא שאל לרבי מה ניתני. כרם רבעי או נטע רבעי. אמר לון פקון שאלון לרבי יצחק רובא דבחנת ליה כל מתניתא. נפקון ושאלון ליה. אמר לון קדמיא כרם רבעי ותיניינא נטע רבעי. רבי זעירא קבל לסביא דהוון ביומוי דרבי יצחק רובא דלא בחנון כל מתנייתא מיניה. תני כרם רבעי מציינין אותו בקוזזות אדמה שהוא לשעה. של ערלה בחרסית בחיוורא שהוא יותר מכן. ושל קברות בסיד דו יותר מיכן. תני רבי חלפתא בן שאול אם היו יחידות תולה בהן אזני חביות. רבי זעירא בעי למה לי נן אמרין כל אחד ואחד לפי מה שהוא. כהדא דתני אילן שלהקדש סוקרין אותו בסיקרא. בתי עבודה זרה מפחמין אותן בפחמין. בית מנוגע נותנין עליו אפר מקלה. מקום הרוג בדם. מקום עגלה ערופה בחגורה שלאבנים. וחש לומר שמא אילן שהוא מנבל פירותיו הוא. ולא כן תני אילן שהוא מנבל פירותיו סוקרין אותו בסיקרא ומטעינין אותו אבנים ומבהתין ליה די עבד. תמן דלא יתיר פירוי. ברם הכא דיעבד כתחילה. רבי יונה בעי ולמה לי נן מרין חוט בחוט שלסיקרא זכר למזבח. כיי דתנינן תמן חוט שלסיקרא חוגרו באמצע להבחין בין דמים העליונים לדמים התחתונים. תני רבי חייא סוקרין עליו בסיקרא הקדש. רבי יוסי ורבן שמעון בן גמליאל אמרו דבר אחד. כמה דרבי יוסי אמר אין אנו אחראין לרמאין. כן רבן שמעון בן גמליאל אומר אין אנו אחראין לרמאין. מסתברא רבי יוסי יודי לרבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל לא יודי לרבי יוסי. רבי יוסי יודי לרבן שמעון בן גמליאל שאין אנו אחראין לרמאין. רבן שמעון בן גמליאל לא יודי לרבי יוסי. שאין דרך חבר להוציא מביתו דבר שאינו מתוקן. מניין לציון. רבי ברכיה רבי יעקב בר בת יעקב בשם רבי חוניה דברת חוורן. רבי יוסי אמר לה רבי יעקב בר אחא בשם רבי חנניה דברת חוורן. רבי חזקיה רבי עוזיאל בריה דרבי חוניה דברת חוורן בשם רבי חוניה דברת חוורן וטמא טמא יקרא. כדי שתהא הטומאה קורא לה בפיה ואומרת לך. פרוש. רבי הילא בשם רבי שמואל בר נחמן ועברו העברים בארץ וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון. מיכן שמציינין על העצמות. אדם מיכן שמציינין על השזרה ועל הגולגולת. ובנה. מיכן שמציינין על גבי אבן קבועה. אם אומר את על תלושה אף היא הולכת ומטמא במקום אחר. אצלו. במקום טהרה. ציון. מיכן לציון. תני מצא אבן אחת מצויינת אף על פי שאין מקיימין כן המאהיל עליה טהור. אני אומר מת קמצוץ היה נתון תחתיה. היו שתים המאהיל עליהן טהור וביניהן טמא. היה חרוש בנתיים הרי הן כיחידיות ביניהן טהור וסביבותן טמא. תני אין מציינין על הבשר שמא יתאכל הבשר. רבי יוסטי בר שונם בעא קומי רבי מנא ולא נמצא מטמא את הטהרות למפרע. אמר ליה מוטב שיתקלקלו בו לשעה ואל יתקלקלו בו לעולם. חברייא אמרי יאות אמר רבן שמעון בן גמליאל וקשיא על דרבנין. לא ביום הוא מציין. לא בלילה הוא גונב. אמר לון רבי מנא מביום כיי דאמר רבי חנינה חתר בחושך בתים יומם חתמו למו לא ראו אור. מיומם חתמו למו. כך היו אנשי דור המבול עושין היו רושמין באפובלסמון ובאין וגונבין בלילה. כך דרשה רבי חנינא בציפורין. איתעבוד תלת מאה חתירן בתים. ויציין. אם מצויין הוא היאך נקרא הוא צנוע. אמר רבי יוחנן אתיא דרבן שמעון בן גמליאל כמאן דאמר לעיתותי ערב. דתני רבי דוסא אומר כל מה שילקטו עניים בין העמרים הבקר הרי הוא הבקר. רבי יודה אומר לעיתותי ערב וחכמים אומרים אין הבקר אנסין הבקר שאין אנו אחראין לרמאין. ברם כמאן דאמר בשחרית לא אתיא. ויש אדם מבקר במחובר לקרקע. אמר רבי ירמיה אפילו כמאן דאמר בשחרית אתיא הוא. ולאו רבן שמעון בן גמליאל היא. ועוד הוא אית ליה משיכתו שלמעשר שיני היא פדייתו. אמר רבי יוסי והיינו וקם לו. אילו ראה ככר מתגלגל בנהר ואמר ככר זה הקדש שמא כלום אמר. אמר רבי ירמיה עד דאת מקשי ליה בשחרית קשייתה לעיתותי ערב. אמר ליה מאן דאיתיה ליה לעיתותי ערב. לית ליה לאילין קשייתא.