תלמוד ירושלמי מעשר שני פרק ה הלכה ג

משנה: כיצד פודין נטע רבעי מניח את הסלע על פי שלשה ואומר כמה אדם רוצה לפדות לו בסלע על מנת להוציא יציאות מביתו ומניח את המעות ואומר כל הנלקט מזה מחולל על המעות האלו. מכך וכך סלים בסלע. ובשביעית פודיהו בשוויו אם היה הכל מובקר אין לו אלא שכר לקיטה. הפודה נטע רבעי שלו מוסיף עליו חמישיתו בין שהוא שלו בין שניתן לו במתנה. ערב יום טוב הראשון שלפסח שלרביעית ושלשביעית היה ביעור. כיצד היה ביעור נותנין תרומה ותרומת מעשר לבעליה ומעשר ראשון לבעליו ומעשר עני לבעליו. מעשר שיני וביכורים מתבערים בכל מקום. רבי שמעון אומר הביכורין נותנין לכהנים כתרומה. התבשיל בית שמי אומר צריך לבער. ובית הלל אומרים הרי הוא כמבוער. מי שהיו לו פירות בזמן הזה והגיעה שנת הביעור בית שמי אומרים צריך לחללן על הכסף. בית הלל אומרים אחד שהן כסף ואחד שהן פירות. הלכה: לפדות לו בסלע לוקח לו בסלע. אין לו אלא שכר לקיטה אין לו אלא שכר עקיצה. רבי הושעיה מפק תלתא איסתוננסין ומפרק על פומון. כתיב מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך בשנה [ההוא] והנחת בשעריך יכול פעם אחת בשבוע את חייב להוציא את המעשרות ולהוציא מעשר עני. תלמוד לומר מקצה שלש שנים אחת לשלש שנים. ולא אחת לשבע. אלא בשלישית ובשביעית שני פעמים בשבוע. או קורא אני ראש השנה יכול כיון בראש השנה את חייב לבער את המעשרות ולהוציא מעשר עני תלמוד לומר מקצה שלש. אין מקצה אלא בסוף שנה את מבער. ואין את מבער בראש שנה. אי בסוף שנה יכול כיון בראשה של רביעית את חייב לבער את המעשרות ולהוציא מעשר עני תלמוד לומר כי תכלה לעשר את כל תבואתך כשתכלה לעשר את כל הפירות. אי כשתכלה לעשר כל הפירות יכול אפילו בחנוכה. נאמר כאן מקצה. ונאמר להלן מקצה שבע שנים במועד שנת השמיטה בחג הסוכות. מה מקץ שנאמר להלן במועד אף כאן במועד. אי מה מקץ שנאמר להלן בחג הסוכות אף כאן בחג הסוכות. תלמוד לומר כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך. אימתי הוא מכלה לעשר את כל הפירות בפסח שלרביעית. בשנה ההיא את זקוק לבערו ואין את זקוק לבערו בשאר כל השנים. בשנה ההיא את זקוק לבער. אין את זקוק לבער ירק שיצא מראש השנה עד הפסח. חברייא אמרי שאינו מתודה ברביעית אלא בחמישית. אמר רבי הילא שאינו מעכב וודוי ברביעית אלא בחמישית. מה נפק מן ביניהון עבר ונתוודה. על דעתיהון דחבריא פסול. על דעתיה דרבי הילא כשר. בשנה ההיא את מוציאו מן הטמא [על] הטהור ואין את מוציאו בשאר כל השנים מן הטמא על הטהור. אמר רבי לעזר כיני מתניתא בשנה ההיא את מוציאו ממקום טומאה למקום טהרה. ואין את מוציאו בשאר כל השנים ממקום טומאה למקום טהרה. אתייא דרבי לעזר כמאן דאמר אין מוציאין מעשר לכהונה. ביומוי דרבי יהושע בן לוי ביקשו להימנות שלא ליתן מעשר לכהונה. אמרין מאן ייעול רבי יהושע בן לוי דהוא מסייע לליואי. עאל וסייע לכהני אמר בעשרים וארבע מקומות נקראו הכהנים לויים וזה אחד מהן והכהנים הלוים בני צדוק. רבי בנימן בר גידול ורבי אחא הוון יתיבין אמרין והא כתיב והיה הכהן בן אהרון עם הלוים בעשר הלוים ליתן לו תרומת מעשר. והכתיב והלוים יעלו את המעשר. רב חונא וחברייא חד מינהון אמר לבני לוי מה תלמוד לומר ולבני אלא מיכן שנותנין מעשר לכהונה. וחרנה אמר אפילו לית כתיב אלא לבני נותנין מעשר לכהונה. אילו מאן דאמר פלן ברי יסב מקמת פלן ושאר נכסיי יירשו בניי דילמא לא נסב עמהון. רבי יונה יהב מעשרוי לרבי אחא בר עולא לא משום דהוה כהן אלא משום דהוה לעי באורייתא. מה טעמא ויאמר לעם ליושבי ירושלם לתת מנת הכהנים והלוים למען יחזקו בתורת יי. רבי הונא לא נסב מעשר רבי אחא לא נסב מעשר. רבי חייה בר בא הורי על גרמיה לצאת לחוץ לארץ בגין דלא מיסב מעשר. שאל בר נש רבי שמואל בר נחמן שאל לרבי יונתן מהו דנסב. אמר לו סב ומה דנפל לשבטך נפל לך. רבי ינאי מפקד לקריבוי כד תהיויין חכרן ארע לא תחכרון אלא מן דחלונייא. ואף על גב דאת אמר אין נותנין מעשר לכהונה מודה שאין מוציאין שלו מידו. מה טעמא כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר אשר נתתי לכם מאתם בנחלתכם והרמותם ממנו את תרומת יי מעשר מן המעשר. מאת בני ישראל את מוציא ואין את מוציא ממכרי כהונה ולוייה. ואתייא כיי דאמר רבי לעזר כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר. מאת בני ישראל את מוציא ואין את מוציא מן הגוי. רבי אבהו אמר איתפלגון רבי יהושע בן חנניה ורבי לעזר בן עזריה. רבי יהושע בן חנניה אמר אין נותנין מעשר לכהונה. ורבי לעזר בן עזריה אמר נותנין מעשר לכהונה. מתיב רבי יהושע בן חנניה לרבי לעזר בן עזריה והא כתיב ואכלתם אותו בכל מקום בוא ואוכלו עמו בקבר. אמר ליה מהו בכל מקום בעזרה. אמר ליה והכתיב אתם וביתכם ואשה נכנסת לעזרה. רבי בא הוה משתעי ההן עובדא. רבי לעזר בן עזריה הוה יליף מיסב מעשרא דחדא גינה. והיה לאותה גינה שני פתחים אחד למקום טומאה ואחד פתוח למקום טהרה. נפק רבי עקיבה לגביה אמר ליה פתח ההן וסתום ההן. אין אתא אמר לה בא בדרך הזו. אמר ליה אין שלח תלמידיה אמור ליה אתם כתיב. שמע רבי לעזר בן עזריה ואמר מרצעה דעקיבה בן יוסף בא לכאן. באותה שעה החזיר רבי לעזר בן עזריה כל המעשרות שנטל. אמר רבי יצחק בר לעזר בשרותה בעיא מוליי סבא דקיסה מיניה וביה כל גומרה דלא כויה בשעתה לא כויה. הכל מודין בפת ושמן שהוא צריך לבער. ביין ובתבלין שהוא כמבוער. מה פליגין בתבשיל בית שמי אומרים צריך לבער. ובית הלל אומרים אין צריך לבער. מה טעמא דבית שמי. וצרת הכסף בלבד בידך. מה טעמא דבית הלל. אפילו מחללו מהו מועיל.