תלמוד ירושלמי נדרים פרק ב הלכה ה
משנה: נדר בחרם ואמר לא נדרתי אלא בחרמו שלים. נדר בקרבן ואמר לא נדרתי אלא בקרבנות מלכים. הרי עצמי קרבן ואמר לא נדרתי אלא בעצם שהינחתי לי להיות נודר בו. קונם אשתי נהנית לי ואמר לא נדרתי אלא באשתי ראשונה שגרשתי על כולן אין נשאלין עליהן. ואם נשאלו עונשין ומחמירין עליהן דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים פותחין להם פתח ממקום אחר ומלמדין אותן כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים. הלכה: נדר בחרם כול׳. חד בר נש נדר באילין מילייא. אתא לגבי רבי מאיר ושלחיה גבי רבי יודה. אמר ליה. אודעיה דאתית לגביי ושלחתיך לגביה. אתא לגבי רבי יודה ושלחיה לגביה רבי יוסי. אמר ליה. אודעיה דשלחך רבי מאיר לגביי ושלחתיך לגביה. אתא לגבי רבי יוסי. אמר ליה. אין לית קדמאה מישרי לך לית חורן מישרי לך. דאית ליה אם נשאלו עונשין אותן ומחמירין עליהן. חזר ואתא קומי רבי מאיר. אמר ליה. הויתה ידע דהוא כן למה לא אמרת לי בקדמיתא. אמר ליה. חמיתך מיקל וחמרית עלך.
