תלמוד ירושלמי נזיר פרק א הלכה ד
משנה: הריני נזיר כשיער ראשי וכעפר הארץ וכחול הים. הרי זה נזיר עולם ומגלח אחת לשלשים יום. רבי אומר. אין זה מגלח אחד לשלשים יום. ואי זהו שמגלח אחת לשלשים יום. האומר. הרי עלי נזירות כשיער ראשי וכעפר הארץ וכחול הים. הריני נזיר מלא הבית או מלא הקופה בודקין אותו. אם אמר אחת גדולה נזרתי נזיר שלשים יום. ואם אמר סתם נזרתי רואין את הקופה כאילו מליאה חרדל ונזיר כל ימיו. הלכה: האומר. הרי עלי נזירות כול׳. אמר רבי מני. מטילין אותו לחומרין. כתחילה רואין אותה כאילו מליאה אתרוגין. ואחר כך רמונים. ואחר כך אגוזים. ואחר כך פונדקרין. ואחר כך פילפלין. ואחר כך שומשמין. ואחר כך חרדל. רבי יוסי ברבי בון בשם רב. הנותן תקוה לנזירותו אין מתירין אותו לגלח. ותני כן. הריני נזיר כל ימיי. הרי אני נזיר עולם מאה שנה ומאתיים שנה. אין זה נזיר עולם.
