תלמוד ירושלמי נזיר פרק ה הלכה א

משנה: בית שמאי אומרים הקדש טעות הקדש ובית הלל אומרים אינו הקדש. כיצד אמר שור שחור שיצא מביתי ראשון הרי הוא הקדש ויצא לבן בית שמאי אומרים הקדש ובית הלל אומרים אינו הקדש. דינר זהב שיעלה בידי ראשון הרי הוא הקדש ועלה שלכסף בית שמאי אומרים הקדש ובית הלל אומרים אינו הקדש. חבית שליין שתעלה בידי ראשונה הרי היא הקדש ועלתה שלשמן בית שמאי אומרים הקדש ובית הלל אומרים אינו הקדש. הלכה: בית שמי אומרים הקדש טעות הקדש כול׳. תמן תנינן. המתכוין לומר תרומה ואמר מעשר. מעשר ואמר תרומה. עולה ואמר שלמים. שלמים ואמר עולה. אמר רבי ירמיה. בא לומר חולין ואמר עולה. קדשה. אמר רבי יוסי. במתכוין להקדיש אנן קיימין אלא שהוא טועה משום דבר אחת. היא מתניתא מה היא. על דעתיה דרבי ירמיה במחלוקת. על דעתיה דרבי יוסי דברי הכל. בשפתים. לא בלב. יכול שאני מוציא את הגומר בלב. תלמוד לומר לבטא. שמואל אמר. הגומר בלב אינו חייב עד שיוציא בשפתיו. והתני. כל נדיב לב. זה הגומר בלב. אתה אומר. זה הגומר בלב. או אינו אלא המוציא בשפתיו. כשהוא אומר מוצא שפתיך תשמור ועשית הרי המוציא בשפתיו אמור. הא מה אני מקיים כל נדיב לב. זה הגומר בלב. מאן דמר שמואל לקרבן. תמן תנינן. המכנס מעות ואמר. הרי אילו לשקלי. בית שמי אומרים. מותרן נדבה. ובית הלל אומרים. מותרן חולין. שאביא מהן שקלי. שוין שמותרן חולין. אילו לחטאתי. שוין שמותריהן נדבה. מהן חטאתי. שוין שמותריהן חולין. רבי יוסי בשם רבי אלעזר. מה פליגין. במכנס פרוטרוט. אבל באומר. אילו. כל עמא מודיי שהמותר נדבה. רבי חזקיה רבי ביבי בשם רבי ל‍עזר. מה פליגין. במכנס פרוטרוט. אבל באומר. אילו. כל עמא מודיי שהמותר חולין. אמר רבי חזקיה. מתניתא מסייעא לרבי ביבי. אמר רבי שמעון. מה בין שקלים לחטאת. אלא שהשקלים יש להן קיצבה. מה נן קיימין. אם באומר. שאביא מהן שקלים. כל עמא מודיי שהמותר נדבה. אם באומר. שאביא מהם חטאתי. כל עמא מודיי שהמותר חולין. אלא כן אנן קיימין באומר. אילו. שקלים על ידי שקצבתן מן התורה מותרן חולין. חטאת על ידי שאין קצבתן מן התורה מותרה נדבה. מה עבד לה רבי יוסי. פתר לה במכנס פרוטרוט כבית הלל. הפריש שקלו. סבור הוא שהוא חייב ונמצא שאינו חייב. לא קדש. הפריש שנים. סבור שחייב שנים ונמצא שאינו חייב אלא אחת. אותו השיני מה את עבד ליה. סבר שהוא חייב ונמצא שאינו חייב. באומר. אילו. הפריש חטאתו. סבור שהוא חייב ונמצא שאינו חייב. לא קדשה. הפריש שתים. סבור שהוא חייב שתים ונמצא שאינו חייב אלא אחת. אותה השנייה מה את עבד לה. סבור שחייב ונמצא שאינו חייב. או באומר. אילו. תמן תנינן. האומר. הרי עלי במחבת. והביא במרחשת. במרחשת. והביא במחבת. רבי יוסי בשם רבי שמעון בן לקיש. דבית שמי היא. דבית שמי אומרים. הקדש טעות הקדש. רבי זעירה בעא קומי רבי יוסי. ולמה לי נן פ‍תרין לה דברי הכל באומר במחבת אמרתי. אבל אם אמר. הרי עלי במחבת. וחזר ואמר. במרחשת. יצא. אתא רבי חנינא ורבי יסא בשם רבי יוחנן. דברי הכל היא. רבי ירמיה בעי. אמר. הרי עלי או במחבת או במרחשת. וחזר ואמר. במחבת. וחזר ואמר. במרחשת. רבי יודה בר פזי בשם רבי אחא רבי חמא בשם רבי יוסי. קובען אפילו בפה. ס‍ברין מימר. אפילו ימים טובים קובעין. אפילו כלים קובעין. תמן תנינן. רבי יוסי בירבי יודה אומר. עשה שוגג כמזיד בתמורה. ולא עשה שוגג כמזיד במוקדשין. חזקיה אמר. לשוגג בלא תעשה ולממיר בלא תעשה. אבל אם בא לומר חולין ואמר עולה. קדשה. אמר רבי יוחנן. בא לומר חולין ואמר עולה. קדשה. אבל אם בא לומר עולה ואמר חולין לא קדשה. ותייא דרבי יוחנן כרבי יוסי בירבי יודה בתמורה כפרתה דרבי ירמיה על דבית שמי במוקדשין. על דעתיה דרבי יוחנן ניחא. עשה שוגג כמזיד בתמורה. ולא עשה שוגג כמזיד במוקדשין. במקדיש בכור. ומי קדש. לא כן אמר רבי חייה ורבי אחא רבי יסא בשם רבי יוחנן. הקדיש בכור ועלה למזבח אפילו לדמים לא קדש. הקדיש בעל מום למזבח אפילו בתמורה לא קדשה. אלא המקדיש בעל מום עובר. ומחובר הוא למכות. אמר רבי יודן אבוי דרבי מתניה. תיפתר במקדש תמימין לבדק הבית. רבי יוסי בירבי יודה בשיטת אביו. הקדיש תמימים לבדק הבית עובר בעשה. מניין בלא תעשה. תלמוד לומר וידבר יי אל משה לאמור. לאו אמור. דברי רבי יודה. רבי הוה יתיב מתני בפרשת אין ממירין בבכור וחולין אבוי דבר פדייה. חמתיה רבי. אמר. אנא ידע מה אנא אמר כדון אנא מימר וידבר יי אל משה לאמור. לא יימר דברי רבי יודה. וכתיב כן. דמר רבי אמי בשם רבי יוחנן. גורעין לדרוש מתחילת הפרשה לסופה. רבי חנינה בשם רבי ירמיה. ואפילו באמצע התיבה. ויצקת עליה שמן מנחה היא. ויצקת משמן משחה. לרבות כל המנחות ליציקה. תמן תנינן. שום היתומין שלשים יום. שום הקדש שלשים יום. ומכריזין בבוקר ובערב. אמר רבי מנא. רבי ליעזר חשש על הערמה. רבי יהושע לא חשש על הערמה. אמר רבי יוסי בירבי בון. אתיא דרבי אליעזר כבית שמי ודרבי יהושע כבית הלל. דרבי אליעזר כבית שמי. דבית שמי אומרים. אדם נשאל על הקדישו. והוא דהוה אמר. אינו צריך להדיר הנייה. ודרבי יהושע כבית הלל. דבית הלל אומרים. אין אדם נשאל על הקדישו. והוא דהוה אמר. צריך להדיר הנייה. מה נפשך. תהא בו האיש הזה שישאל על הנייתו. מודה רבי יהושע בערב שהוא צריך להדיר הנייה. מה אמר רבי יהושע במתנה. מכיון שהוא נותן מתנה בעין יפה אינו צריך להדיר הנייה. או מאחר שהורע כוחו והוא חוזר בו צריך להדיר הנייה. נישמעינה מן הדא. קריבתיה דרבי חגיי הוה בעל חייב קרטס. אתא מרי חובא וטרף. אתא עובדא קומי דרבי אחא. אמר. צריך להדיר הנייה. רבי יוסי אמר. אין צריך להדיר הנייה. אמרין חברייא קומי רבי אחא רבי יוסי. יאות אמר רבי אחא. דאין חזר הוא עליה לא אתי מרי חובה וטרף. אמר לון רבי יוסי. עבדה לון תכשיטין עבדה לון פרה פרנון. אמר רבי חגיי. משה. יאות אמר רבי יוסי. ונפק עובדא כרבי אחא. תמן את אמר. תצא ותרעה בעדר. וכא את אמר אכין. אמר רבי יוסי בירבי בון. תמן לנזירותו נשאל. מכח נזירות יצאו קרבנותיו לחולין. רבי ירמיה בשם רבי חונה רבי חזקיה רבי אחא בשם רבי יוחנן. כל עמא מודיי שאין נשאל על תמורתו. מה פליגין. בהקדישו. שבית שמי אומרים. כשם שאין אדם נשאל על תמורתו כך אין נשאל על הקדישו. בית הלל אומרים. אדם נשאל על הקדישו ואין נשאל על תמורתו. רבי שמעון בן לקיש בשם בר קפרא. אם תופשו משם שור משם ראשון. שור שחור שיצא מבית ראשון. ויצא לבן ויצאו שחורין אחריו. את תופשו משום ראש לשחורים. שור לבן שיצא מביתי ראשון. ויצא שחור ויצאו לבנים אחריו. את תופשו משום ראש ללבנים. שור שעמד על האבוס. ונמצא רבוץ. רבוץ. ונמצא עומד. יהא בה כהדא דמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן. נתכוון לתרום כרי חיטין ותרם שעורים. בלילה לא עשה כלום. ביום מה שעשה עשוי. שחמתית. ונמצאת אגרון. אפילו ביום לא עשה כלום. איל. לא כלום. עגל. אין. דכתיב ועגל בן בקר לחטאת. כבש. לא כלום. סלעים. לא כלום. פרוטרוט. לא כלום. דינר זהב. קדש.