תלמוד ירושלמי נזיר פרק ה הלכה ב

משנה: מי שנדר בנזיר ונשאל לחכמים ואסרו מונה משעה שנדר. נשאל לחכמים והתירו היתה לו בהמה מופרשת תצא ותרעה בעדר. אמרו בית הלל לבית שמאי אין אתם מודין בזה שהוא הקדש טעות שתצא ותרעה בעדר. אמרו להן בית שמאי אי אתם מודין במי שטעה וקרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי שהוא מקודש. אמרו להן בית הלל לא השבט קידשו. ומה אילו טעה והניח את השבט על השמיני ועל שנים עשר שמא עשה כלום. אלא כתוב שקידש את העשירי הוא קידש את התשיעי ואת אחד עשר. הלכה: מי שנדר בנזיר כול׳. תני. בית שמי אומרים. משעה שנשאל. ובית הלל אומרים. משעה שנזר. מה נן קיימין. אם בשגילגל בנזרו. כל עמא מודיי משעה שנשאל. אם בשלא גילגל בנזרו. כל עמא מודיי משעה שנזר. אלא כי נן קיימין בשעתיד לישאל. בית שמי אומרים. מכיון שעתיד לישאל מגלגל הוא. ובית הלל אומרים. אילו גילגל לא היה נשאל. הרי שנזר והיה מגלגל בנזרו אין נשאלין לו אלא אם כן נהג בהן באיסור כימים שנהג בהן בהיתר. דברי רבי יודה. אמר רבי יסא. במה דברים אמורים. בנזרו מרובה. אבל בנזרו ממועט דייו שלשים יום. ומה בין נזרו מרובה לנזרו ממועט. אלא אכן הוא. במה דברים אמורים. בזמן שגילגל בנזרו זמן מרובה. אבל גילגל בנזרו זמן ממועט דייו שלשים. מה נן קיימין. בשגילגל בטומאה כל עמא מודיי שסתר הכל. אם בשלא גילגל בתגלחת כל עמא מודויי שלא סתר אלא ל̇ יום. אלא כן אנן קיימין בשגילגל ביין. בעומד בתוך נזירותו. אבל בעומד לאחר נזירותו אכל סתר. תמן תנינן. קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי. שלשתן מקודשין. התשיעי נאכל במומו והעשירי מעשר ואחד עשר קרב שלמים. יהיה קודש. מלמד שהקדושה חלה על התשיעי ועל אחד עשר. יכול יקרבו שניהן. תלמוד לומר בקר. בקר לרבות אחד עשר. בן בקר להוציא את התשיעי. מה ראית לרבות אחד עשר ולהוציא תשיעי. אחר שריבה הכתוב מיעט. שתימצא אומר. אימתי הקודש עושה תמורה לפניו או לאחריו. הוי אומר. לאחריו. מרבה אני אחד עשר שהוא אחר הקדושה. ומוציא אני את התשיעי שהוא לפני הקדושה. עד כדון כסבור בו שהוא עשירי וקרוי עשירי. היה יודע בו שהוא תשיעי וקריין עשירי. חברייה אמרין. קדש. רבי יודן אמר. לא קדש. מתניתא מסייעא לחברייה. אמרו בית הלל לבית שמי. אין אתם מודין. שתצא ותרעה בעדר. אמרו להן בית שמי. אי אתם מודין במי שטעה וקרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי שהוא מקודש. ואינן מקבלין מינהון. דלא כן יתיבונון. מה אתם משיבין אותנו מן דבר שהיה קדוש שלא בטעות על דבר שהוא קדוש בין בטעות בין שלא בטעות. כיי דמר רבי אמי. עשירי הוו בתשובה. או ייבא כיי דמר רבי נסא. כאינש דאית ליה תרין טעמין ומתיב חד מנהון.