תלמוד ירושלמי נזיר פרק ה הלכה ג

משנה: מי שנזר בנזיר והלך להביא את בהמתו ומצאה שנגנבה אם עד שלא נגנבה בהמה נזר הרי זה נזיר. ואם משנגנבה בהמה נזר אינו נזיר. זו טעות טעה נחום איש המדי כשעלו נזירין מן הגולה ומצאו בית המקדש חרב אמר להם נחום איש המדי אילו הייתם יודעים שבית המקדש עתיד ליחרב נוזרין הייתם. אמרו לו לאו והתירן נחום איש המדי. וכשבא דבר אצל חכמים אמרו כל שנזר עד שלא חרב בית המקדש נזיר ומשחרב בית המקדש אינו נזיר. הלכה: מי שנזר בנזיר והלך להביא את בהמתו כול׳. מה אנן קיימין. אם בשראה בהמה עוברת בשוק ואמר. הריני נזיר על בהמה זאת שעברה. אפילו משנגנבה בהמה נזיר. אם כסבור שיש לו ונמצא שאין לו. כך אנו אומרים. היה עשיר והעני תיפקע ממנו נזירותו. אלא אכן אנן קיימין. באומר. הריני נזיר על הבהמה שיש לי בתוך הבית. והלך ומצאה שנגנבה. אם עד שלא נגנבה הבהמה נזר הרי זה נזיר. אם משנגנבה הבהמה נזר אין זה נזיר. תלמידוהי דרבי חייה בר לוליינא אמרין. רבי יודה שאל. החזירוה הגנבים בלילה. למפרע חזר עליו נזירותו או מיכן ולבא. זו טעות טעה נחום איש המדי. מה טעה. שפתח להם בנולד. אמר להם נחום איש המדי. אילו הייתם יודעין שבית המקדש עתיד ליחרב נודרין הייתם. אמר רבי זעירא. הוה צריך מימר לון. לא הייתם יודעין שכבר נתנבאו הנביאים לכם שבית המקדש עתיד ליחרב. לא הוות כנולד. אמר לון רבי הילא. עוד הוא כנולד. יכלין הוון מימר. ידעין הוינן. אלא הוינן סברינן דמילייא רחיקין. החזון אשר הוא חוזה לימים רבים. תני. שלש מאות נזירין עלו בימי שמעון בן שטח. מאה וחמשים מצאו להם פתח. ומאה וחמשים לא מצאו להם. אתא גבי ינאי מלכא. אמר ליה. אית הכא תלת מאוון נזירין בעיי תשע מאוון קרבנין. הב את פלגא מן דידך ואנא פלגא מן דידי. שלח ליה ארבע מאה וחמשין. אזל לישנא בישא אמר ליה. לא יהב מדידיה כלום. שמע ינאי מלכא וכעס. שמע שמעון בן שטח וערק. לבתר יומין סלקין בני נש רברבין ממלכותא דפרס. אמרו ליה. נהירין הוינן דהוה חד גברא סב והוה אמר קומינן מילין דחכמה. תני לון עובדא. אמרו לון שלח אייתיתיה. שלח יהב ליה מילה ואייתיתיה. אתא יתב ליה בין מלכא למלכתא. אמר ליה. למה אפליתה בי. אמר ליה אנא לא אפליתי בך. את מממונך ואנא מן אורייתי. דכתיב כי בצל החכמה בצל הכסף. אמר ליה. ולמה ערקת. אמר ליה. שמעית דמרי כעס עלי וקיימית הדין קרא חבי כמעט רגע עד יעבר זעם. וקרא עלוי. ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה. אמר ליה. ולמה יתבת בין מלכא למלכתא. אמר ליה. בסיפרא דבר סירה כתיב. סלסליה ותרוממך ובין נגידים תושיבך. אמר ליה. הב כסא וניבריך. יבון ליה כסא ומר. נברך על המזון שאכל ינאי וחביריו. אמר ליה. ומה נימור. נברך על המזון שלא אכלנו. אמר. ייבון ליה וייכול. יבון ליה ואכל. ואמר. נברך על המזון שאכלנו. אמר רבי יוחנן. חלוקין על שמעון בן שטח. רבי ירמיה אמר. על הראשונה. רבי בא אמר על השנייה. מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה. תמן צריכא ליה וכא פשיטא ליה. הן דצריכא ליה כרבנן. הן דפשיטא ליה כרבן שמעון בן גמליאל. דתני. עלה היסב וטבל עמהן אף על פי שלא אכל עמהן כזית דגן מזמנין דברי חכמים. רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן. לעולם אין מזמנין עליו עד שיאכל כזית דגן. דתני. שנים בפת ואחד בירק מזמנין. מתניתא דרבן שמעון בן גמליאל.