תלמוד ירושלמי נזיר פרק ו הלכה א

משנה: שלשה מינין אסורין בנזיר הטומאה והתגלחת והיוצא מן הגפן. וכל היוצא מן הגפן מצטרפין זה עם זה ואינו חייב עד שיאכל מן הענבים כזית. משנה ראשונה עד שישתה רביעית יין. רבי עקיבה אומר אפילו שרה פיתו ביין ויש בה כדי לצרף כזית חייב. הלכה: שלשה מינין אסורין בנזיר כול׳. הטומאה. דכתיב כל ימי הזירו ליי על נפש מת לא יבא. תגלחת. דכתיב כל ימי נדר נזרו תער לא יעבר על ראשו. היוצא מן הגפן. דכתיב כל ימי נזרו מכל אשר יעשה מגפן היין וגו׳. תני רב זכיי קומי רבי יוחנן. זיבח וקיטר ניסך בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת. אמר ליה רבי יוחנן. בבלייא. עברת בידך תלתא נהרין ואתברת. ואינו חייב אלא אחת. עד דלא יתברינה בידה יש כאן אחת ואין כאן הנה. מאן דתברה בידה יש כאן הנה ואין כאן אחת. רבי בא בר ממל בעא קומי רבי זעירא. ויהא חייב על כל אחת. כמה דתימר בשבת. לא תעשה כל מלאכה כלל. לא תבערו אש בכל מושבותיכם פרט. והלא הבערה בכלל היה ויצא מן הכלל ללמד. מה הבערה מיוחדת מעשה יחידים וחייבין עליה בפני עצמה אף כל מעשה ומעשה שיש בו לחייב עליו בפני עצמו. וכא. לא תעבדם. כלל. לא תשתחוה פרט. והלא השתחויה בכלל היה ולמה יצאת מן הכלל. ללמד. לומר לך. מה השתחויה מיוחדת מעשה יחידים וחייבין עליה בפני עצמה אף כל מעשה ומעשה שיש בה לחייב עליו בפני עצמו. אמר לך. בשבת כלל במקום אחד ופרט במקום אחר. ובעבודה זרה כלל שהוא בצד הפרט. אמר ליה. והכתיב לא תשתחוה לאל אחר. הרי שכלל במקום אחד ופרט במקום אחר. אמר ליה. מכיון שאין את למד מצידו אפילו ממקום אחר אי את למד. חברייא אמרי. לא שנייא היא. בין שכלל במקום אחד ופרט במקום אחר בין שכלל ופרט במקום אחד כלל ופרט הוא. בשבת כלל ואחר כך פרט. ובעבודה זרה פרט ואחר כך כלל. רבי יוסי אומר. לא שנייא. בין שכלל במקום אחד ופרט במקום אחר בין שכלל ופרט במקום אחד כלל ופרט היא. בשבת כלל בעבודתה ופרט בעבודתה. ובעבודה זרה כלל בעבודתה ופרט למלאכת הגבוה. אמר רבי מנא. הבערה שלא לצורך יצאת. השתחויה לצורך יצאת. ללמד על עצמה שאינה מעשה. ותייא כהדא דתני חזקיה. זובח לאלהים יחרם. יצאת זביחה ללמד על הכל. השתחויה ללמד על עצמה שאינה מעשה. או חלף. דבר שהוא מעשה מלמד. דבר שאינו מעשה אינו מלמד. אמר רבי ירמיה. הבערה לצורך יצאת. ללמד על בתי דינין שלא יהו יושבין בשבת. מה טעמא. נאמר כאן בכל מושבותיכם. ונאמר להלן והיו אלה לחוקת עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם. מה מושבות שנאמר להלן בתי דינין. אף מושבות שנאמר כאן בבתי דינין הכתוב מדבר. אמר רבי שמואל בר אבדומא. מכיון דתימר. לצורך יצאת. כמי שיצאת שלא לצורך. ודבר שיצא שלא לצורך מלמד. וכא חרצנין וזגין בכלל היו ויצאו מן הכלל. ויחלקו ולא יצטרפו. אלא תמן כלל במקום אחד ופרט במקום אחר. וכא כלל ופרט במקום אחד. והא חברייא אמרי. לא שנייא. בין כלל ואחר כך פרט בין שפרט ואחר כך כלל. בין שכלל ואחר כך כלל ואחר כך פרט. וכא כלל ואחר כך פרט. והא רבי יוסי אמר. לא שנייה. בין כלל ואחר כך פרט ואחר כך כלל. כלל ופרט הוא. תמן שלא לצורך יצאו. ולמה יצאו. למעט העלים והלולבים. והא תני משום רבי אליעזר. מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים ועד זג לא יאכל. אף העלים והלולבים במשמע. תמן לצורך נכללו. ברם הכא שלא לצורך נכללו. ולמה. לצירוכין. אזהרה לאוכל נבילות מניין. לא תאכלו כל נבילה. עד כדון נבילה. טריפה מניין. אמר רבי יוחנן. נבילה וכל נבילה. לרבות הטריפה. האוכל אבר מן החי מטריפה. רבי יסא אמר. איתפלגון רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. רבי יוחנן אמר. חייב שתים. רבי שמעון בן לקיש אמר. אינו חייב אלא אחת. מה טעמא דרבי יוחנן. לא תאכל כל נבילה. ולא תאכל הנפש עם הבשר. מה טעמא דרבי שמעון בן לקיש. אמרי חברין קומי רבי יוסי. אתייא דרבי שמעון בן לקיש כהדא דתני רבי אליעזר בן יעקב. ובשר בשדה טריפה לא תאכלו. אל תהא תולש ואוכל מן הבהמה כדרך שאתה תולש מהקרקע ואוכל. מה טעמא דרבי שמעון בן לקיש. חברייה קומי רבי יוסי. רבי שמעון בן לקיש לא סבר בטריפה כרבי יוחנן. אין יסבור כן שיהא חייב שתים. אמר לון. אפילו דיסבור כן לא יהא חייב אלא אחת. שנייא היא שחזר וכלל. התיבון. חלב לא תאכלו. ודם לא תאכלו. וכתיב כל חלב וכל דם לא תאכלו. מעתה מכיון שחזר וכלל לא יהא חייב אלא אחת. אמר לון. אילו היה כתוב חלב ודם יאות. לית כתיב אלא כל חלב וכל דם. לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו. והא כתיב וכל משרת ענבים לא ישתה. וכתיב מחרצנים ועד זג לא יאכל. מעתה מכיון שחזר וכלל לא יהא חייב אלא אחת. אמר לון. אילו הוה כתוב מחרצנים וזג יאות. לית כתיב אלא מחרצנים ועד זג. לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו. רבי אומר לחברייא. הוו ידעין דאיתפלגון רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. אבר מן החי שחלקו ואכלו. דברי הכל פטור. מה פליגין. בשחלקו בפיו ואכלו. רבי יוחנן עבד פיו כלפנים. רבי שמעון בן לקיש עבד פיו כלחוץ. אמרין ליה. את מה אמר. אמר לון. אנא אמרי לכון. הרי עולם פליגין ואתון אמרין אכן. אין כיני אפילו חלקו בחוץ ואכלו יהא חייב. למה. דרך אכילה היא. נמלה שחלקה בפיו ואכלה. תפלוגתא דרבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. רבי מיישא שאל לרבי זעירה. ענבה שחלקה בפיו ואכלה. תפלוגתא דרבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. אמר ליה. תמן דבר שיש בו איסור וטומאה. מקום שבטלה טומאתו בטלה איסורו. ברם הכא יש כאן איסור ואין כאן טומאה. רבי בא ברבי ממל בעי. כזית מצה שחלקו בפיו ואכלו. תפלוגתא דרבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. אמר רבי יוסי בירבי בון. בכל מקום לא נהנה חיכו כזית. רבנין דקיסרין אמרי. רבי ניסא שאל. פרידים שלרימון שלערלה שחלקו בפיו ואכלו. תפלוגתא דרבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. מה אנן קיימין. אי משום משקה. כבר תנינן. אין מטמא משם משקה אלא היוצא מן הזיתים ומן הענבים. רבנן דקיסרין אמרין. תיפתר שבלען. טריפה שעשאה נבילה. רבי יסא בר ברתיה דרבי יסא בשם רבי ירמיה. איתפלגון רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. רבי יוחנן אומר. חייב שתים. ורבי שמעון בן לקיש אמר. אינו חייב אלא אחת. אמר רבי אלעזר בירבי יוסי קומי רבי יוסי. ודא מסייעא לרבי יוחנן. וכל נפש אשר תאכל כל נבילה. מה תלמוד לומר וטריפה. אם טריפה חיה והלא כבר נאמר נבילה. אם טריפה מתה הרי היא בכלל נבילה. ויימר נבילה היא. רבי אבהו בשם רבי יוסי בן חנינה. טעמא דרבי יוסי לא תשקצו את נפשותיכם בבהמה ובעוף. והלא אין לך מטמא אלא שמונה שרצים בלבד. אלא כשיעור טומאותיהן כך הוא שיעור אכילתן. התיב רבי אלעזר. הרי איברי בהמה טהורין מטמאין כל שהן ואכילתן כזית. וקבלה. מהו וקבלה. כאינש דאמר. בעל דינא קבליה. חייה בר בא אמר. לא כל נבילה. התורה השוות כל האכילות שבתורה כאחת. התיב רבי חנינה. הרי שמונה שרצים מטמין בכעדשה ואכילתן כזית בין לדם בין לבשר. רבי שמואל בר סוסרטי בעי. מעתה האוכל אבר מן החי מן הטהורין יהא חייב שתים. משום לא תאכלו כל נבילה ומשום לא תאכל הנפש עם הבשר. ומשיבין טהורין על הטמאים. וכי רבי אליעזר לא השיב טהורין על הטמאים. מעתה האוכל אבר מן החי מן הטמאין יהא חייב שלש. משום לא תאכל כל נבילה ומשום לא תאכל הנפש עם הבשר ומשום ומבשרם לא תאכלו. רבי אבהו בשם רבי יוסי בן חנינה. אכל חמשה נמלים כאחת בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת משום בירייה. רססן ואכלן אינו חייב אלא אחת. והוא שיהא בהן כזית. אכל מן הריסוסין ויש בהן כזית חייב. אכל מן הריסוסין כזית ונמלה חייב שתים. אין כיני אכל מן הריסוסין פחות מכזית והשלים להם נמלה חייב שתים. אין כיני אכל נמלה שיש בה כזית חייב שתים. אף בצירופי נזיר כן. אכל מן הצירופין ויש בהן כזית חייב. אכל מן הצירופין כזית וענבה חייב שתים. אין כיני אכל ענבה שיש בה כזית חייב שתים. רבי אבהו בשם רבי יוחנן. כל האיסורין מצטרפין ללקות עליהן כזית ונמלה חייב שתים. אין כיני אכל מן האיסורין פחות מכזית והשלים להן נמלה חייב שתים. אין כיני אכל נמלה שיש בה כזית חייב שתים. רבי אבהו בשם רבי יוחנן. ולאיסור משערין אותו כאילו בבצל כאילו בקפלוט. ואתייא כיי דמר רבי אבהו בשם רבי יוסי בן חנינה. נבילה שביטלה בשחוטה בטל מגעה דבר תורה. רבי אבהו בשם רבי יוחנן. כל נותני טעמים אין לוקין עליהן עד שיטעום טעם ממשו שלאיסור. הותיב רבי חייא בר יוסף קומי רבי יוחנן. הרי בשר בחלב ולא טעם טעם ממשו שלאיסור. ואת אמר. לוקה. וקבלה. ואמר רבי בון בר חייה קומי רבי זעירה. מאי וקבלה. כאינש דאמר. בעל דינא קבליה. רבי אבהו בשם רבי יוחנן. כל נותני טעמים אין לוקין עליהן חוץ מנותני טעמים שלנזיר. ונזיר אפילו לא טעם טעם ממשו שלאיסור. אמר רבי בא בר ממל. כל נותני טעמים אין איסור והיתר מצטרפין. והנזיר איסור והיתר מצטרפין. מתניתא מסייעה לדין ומתניתא מסייעה לדין. מתניתא מסייעה לרבי זעירא. כזית יין שנפל לקדירה ואכל ממנה כזית פטור עד שיאכל כולה. על דעתיה דרבי בא בר ממל מכיון שאכל ממנה כזית יהא חייב. מתניתא מסייעה לרבי בא בר ממל. ממשמע שנאמר וכל משרת ענבים לא ישתה וענבים לחים ויבישים לא יאכל. וכי מה הניח הכתוב שלא אמרו. אלא לפי שנאמר מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים ועד זג לא יאכל. וכתיב מיין ושכר יזיר. מה תלמוד לומר וכל משרת ענבים לא ישתה. אלא שאם שרה ענבים במים ושרה פיתו בהן ויש בהן כדי לצרף כזית חייב. מיכן את דן לכל האיסורין שבתורה. ומה היוצא מן הגפן שאין איסורו איסור עולם ואין איסורו איסור הנייה ויש לו היתר אחר איסורו עשה בו טעם כעיקר. שאר איסורין שבתורה שאיסורן איסור עולם ואיסורן איסור הנייה ואין להן היתר אחר איסורן דין הוא שנעשה בהן טעם כעיקר. מיכן למדו חכמים לכל נותני טעמים שהן אסורין. וקשיא על דרבי זעירא. בכל אתר את אמר. עד שיטעום וכא את אמר. אפילו לא טעם. משנה ראשונה עד שישתה רביעית יין. דהוון דרשין שכר. מה שכר שנאמר להלן רביעית אף כאן רביעית. חזרו לומר. לא יאכל. לא ישתה. מה אכילה כזית אף שתייה כזית. רבי עקיבה אומר אפילו שרה פיתו ביין ויש בה כדי לצרף כזית חייב. אמר רבי חנניה. והוא דשרייה בכזית יין. רבי אימי בשם רבי יוחנן. כוס מזוג משום משרה לוקין עליו. הדא דאת אמר בשלא התרו בו משום משרה. אבל אם התרו בו משום משרה לא בדא. כתיב וכל משרת ענבים לא ישתה. אין לי אלא משרת ענבים. משרת חרצנים מניין. תלמוד לומר משרת וכל משרת. לרבות כל המשריות למשרה. משרת יין ביין מצטרפין. משרת ענבים בענבים מצטרפין. משרת ענבים ביין מהו שיצטרפו. אכל חצי זית יין וחצי זית משרה אינו חייב. זה בפני עצמו וזה בפני עצמו פטור. מפני שצירף חייב. אכל כזית יין וכזית משרה אינו חייב אלא אחת. זה בפני עצמו וזה בפני עצמו חייב שתים. מפני שצירף לא יהא חייב אלא אחת.