תלמוד ירושלמי נזיר פרק ו הלכה ב

משנה: וחייב על היין בפני עצמו ועל הענבים בפני עצמן ועל החרצנים בפני עצמן ועל הזגים בפני עצמן. רבי לעזר בן עזריה אומר אינו חייב עד שיאכל שני חרצנים וזגין. אילו הן החרצנים ואילו הן הזגים. החרצנים אילו החיצונים הזגים אילו הפנימיין דברי רבי יהודה. רבי יוסי אומר שלא תטעה כזוג שלבהמה החיצון זוג והפנימי עינבול. הלכה: וחייב על היין בפני עצמו ועל הענבים בפני עצמן כול׳. כתיב וענבים לחים ויבישים לא יאכל. ממשמע שנאמר ענבים אין אנו יודעין שהן לחין. מה תלמוד לומר ענבים לחים ויבישים. לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו. ואתייא כהדא דתני חזקיה. מה אם במקום שלא עשה פסולת פרי כפרי עשה לחים כיבישין. כאן שעשה פסולת פרי כפרי אינו דין שנעשה לחין כיבישין. מה תלמוד לומר לחים ויבישים. לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו. ואתייא כההיא דאמר רבי הילא. לא יחבל רחים ורכב. ממשמע שנאמר רכב אין אנו יודעין שהריחים בכלל. מה תלמוד לומר ריחים ורכב. לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו. לחים לרבות את הבוסר. לחים לרבות את הסמדר. מתניתא דרבי יוסי. דרבי יוסי אמר. סמדר אסור בנזיר מפני שהוא פרי. יש אוכל אשכול וחייב משום ענבים לחים ויבישים וחרצנים וזגין. שריין לשם משרה. סחטו לשם יין. והתרו בו משום מכל אשר יצא מגפן היין. וגו׳. אמר רבי בא בר אחא. טעמא דרבי לעזר בן עזריה משום ביריה. ותני. חרצנים וזגין. להביא את השלש שבנתיים. והא תני בשם רבי לעזר. מכל אשר יעשה מגפן היין. אף העלין והלולבין במשמע. רבי ליעזר כרבי ישמעאל. דרבי ישמעאל אמר. כלל ופרט הכל בכלל. וכדרבה מן דרבי ישמעאל אמר. אפילו כלל ופרט הכל בכלל. לאי זה דבר נאמר חרצנין וזגין. להביא השלש שבינתיים. מה טעמא דרבי יוסי. אכל חצי זית חרצנים וזגין מענבה אחת. על דעתיה דרבי לעזר בן עזריה חייב. על דעתיה דרבנין פטור. מה טעמא דרבי יודה. אכל כזית חרצנים וזגין משתי ענבות. על דעתיה דרבי לעזר בן עזריה אינו חייב אלא אחת. על דעתיה דרבנין חייב שתים. אמר רבי אבון. אתייא דרבי לעזר בן עזריה כרבי יוסי. אין תימר כרבי יודה אכל כזית שני זוגין וחרצנין.