תלמוד ירושלמי נזיר פרק ו הלכה ג

משנה: סתם נזירות שלשים יום. גילח או שגילחוהו ליסטין סותר שלשים. נזיר שגילח בין בזוג בין בתער או שסיפסף כל שהוא חייב. נזיר חופף ומפספס אבל לא סורק. רבי ישמעאל אומר לא יחוף באדמה מפני שהיא משרת את השיער. הלכה: סתם נזירות ל̇ יום כול׳. כתיב תער לא יעבר על ראשו. הא עבר חייב. גדל פרע שער ראשו. כמה הוא גידול שיער. ל̇ יום. עד כדון נזיר טמא. נזיר טהור. וגלח ראשו ביום טהרתו. מה תלמוד לומר ביום השביעי יגלח את כל שערו. מיכן שהוא חוזר ומגלח. וגילח. כולו ולא מקצתו. מיכן שאם שייר שתי שערות לא אמר כלום. תער לא יעבר על ראשו. אין לי אלא תער. מניין לרבות את המספסף ואת המספרים כבתער. תלמוד לומר לא יעבור על ראשו. אין לי אלא תער. כל המעבירין במשמע. מיכן שאינו סותר בו אלא בלבד. רבי בא בר ממל ורבי אילא בעון קומי רבי יסא. לא יסתרו בו שלשים אבל יסתרו בו שבעה. לא. בשאינו סותר בו לא שבעה ולא שלשים. אין תימר. לא יסתרו בו שלשים. מה בין נזיר טהור מה בין נזיר טמא. תני קל וחומר בנזיר טהור. תני קל וחומר בנזיר טמא. קל בנזיר טהור שאינו סותר אלא שלשים. וחומר שהוא סותר בו שבעה. אין תימר. לא יסתרו בו שלשים. מה שני בין נזיר טהור בין נזיר טמא. קל בנזיר טמא שבכולן סותרין בו. וחומר שהוא סותר בו שבעה. אין תימר. לא יסתרו בו שלשים. מה שני בין נזיר טהור לנזיר טמא. אית דבעי מימר. מה שני בין במספרים לבתער ונזיר טהור כרבי אליעזר. תמן תנינן. שלשה מגלחין ותגלחתן מצוה. הנזיר והמצורע והלוים. וכולן שגילחו שלא בתער או ששיירו שתי שערות לא עשו כלום. אמר רבי אלעזר. מתניתא בנזיר טמא. אבל בנזיר טהור כיון שגילח רוב ראשו אפילו שלא בתער יצא. רבי אמי כהדא דרבי אלעזר (בן עזריה) בעי. כל עצמו אינו קרוי תער אלא בנזיר טהור. תער לא יעבר על ראשו עד מלאת הימים. הא אם השלים צריך תער. דילמא לא איתאמרת אלא בנזיר טמא בשתי שערות. אמר רבי יוסי לרבי יעקב בר אחא. נהיר את דהויתון קיימין בנזיר ואמרינן. לא שנייה בין מספרים לבתער. ואמר רבי לעזר. מתניתא בנזיר טמא. נזיר טהור למה לא. נזיר טהור מגלח לאחר זריקה. כיון שקדש שלמה נזרו. ברם. כנשור הוא. את אמר בנזיר טהור רוב ראשו מעכב בו. גילח שלישו. לא הספיק לגלחו עד שגדל כולו. מגלח השאר ודייו או צריך לגלח את כולו. את אמר בנזיר טמא שתי שערות מעכבות בו שתי שערות סותרות בו. ודכותה בנזיר טהור שתי שערות מעכבות בו שתי שערות סותרות בו. אמר רבי יוסי בירבי בון. וכן היא. ותני כן. רבי שמעון בן יהודה אומר משם רבי שמעון. כשם ששתי שערות מעכבות בו כך שתי שערות סותרות בו. רבי ירמיה בעי. וגילח את כולו ושייר בו שתי שערות והיה בהן כדי לכוף ראשו לעיקרו שתי פעמים וגלח מהם פעם אחת. מאחר שגילח כדי סימן יצא או מאחר ששייר כדי סימן לא יצא. רבי אילא אמר קומי רבי יוסי. למלקות אחת. לעיכוב שתים. לסתירה שלש. מתניתא פליגא על רבי יוסי. והוא שסיפסף כל שהוא חייב. אמר רבי אבא בר ממל. פתר ליה רבי יסא כל שהוא מזה וכל שהוא מזה. מתניתא פליגא על שמואל. יש תולש שתי שערות חייב עליהן משם ארבעה ללוים. משם נזיר משם מצורע משם יום טוב משם מקיף. ללוים אתינן מיתני. אבל למלקות לוקין אפילו על אחת. אית תניי תני. מפספסין בקליקין. ואית תניי תני. אין מפספסין. אמר רב חסדא. מאן דאמר מפספסין. בבריא. מאן דאמר אין מפספסין. בתש.