תלמוד ירושלמי נזיר פרק ט הלכה ב

משנה: נזיר שגילח ונודע לו שהוא טמא. אם טומאה ידועה סותר ואם טומאת התהום אינו סותר. אם עד שלא גילח בין כך ובין כך סותר. כיצד. ירד לטבול במערה ונמצא מת צף על פי המערה טמא. נמצא משוקע בקרקע המערה ירד להקר טהור ליטהר מטמאת המת טמא שחזקת הטמא טמא וחזקת הטהור טהור שרגלים לדבר. הלכה: אמר רבי יוחנן. מאן תנא אם גילח ואם לא גילח. רבי אליעזר. ברם כרבנין עד שלא נזרק הדם עליו. עולא בר ישמעאל בשם רבי לעזר. טעמא דרבי אליעזר. וגילח הנזיר את שער ראש נזרו. התורה תלת לנזירותו בשערו. השלים לנזירותו לא הספיק לגלח עד שנודע לו בספק קבר התהום סותר. הפריש קרבנותיו ולא הספיק לגלח עד שנתוודע לו קבר התהום. אמר רבי זעירא קומי רבי מנא. ולא מתניתא היא. ולא הוא גילח הוא לא גילח כרבי ליעזר. הוא עד שלא נזרק עליו הדם הוא משנזרק עליו הדם כרבנין. מניין לספק קבר התהום. רבי יעקב בר אחא בשם רבנן. או בדרך רחוקה לכם. מה לכם [בגלוי. אף כל דבר שהוא בגלוי. יצא קבר התהום שאינו בגלוי. עד כדון עושי פסח. נזיר מניין. רבי יוחנן בשם רבי [יניי] וכי ימות מת עליו. מה עליו שהוא] בגלוי. אף כל דבר שהוא בגלוי. יצא קבר התהום שאינו בגלוי. ציבור בגלוי שניטמא בספק קבר התהום מהו שירצה עליו הציץ. קל וחומר. ומה אם יחיד שהורעתה כוחו בטומאה ידועה. ייפיתה כוחו בקבר התהום. ציבור שיפיתה כוחו בטומאה ידועה אינו דין שתייפה כוחו בקבר התהום. קל שאתה מיקל ביחיד את מחמיר בציבור. קל שאת מיקל ביחיד שאם נתוודע לו לאחר זריקה יעשה כמי שניטמא לפני זריקה. בשביל שיאכל הבשר. קל שאת מיקל בנזיר טהור את מחמיר בנזיר טמא. קל שאת מיקל בנזיר טהור שאם נתוודע לו לאחר זריקה יעשה כמי שניטמא לאחר זריקה בשביל שיביא קרבן טומאה. את מחמיר בנזיר טמא שאם נודע לו לאחר זריקה יעשה כמי שניטמא וחזר וניטמא בשביל שיביא קרבן טומאה על כל אחד ואחד. כהדא דתני. ניטמא וחזר וניטמא מביא קרבן על כל אחד ואחד. עובר שלפסח מהו שירצה עליו הציץ. קל וחומר. מה אם הבעלים שהורעתה כוחן בזקן וחולה ייפיתה כוחן בקבר התהום. עובר שייפיתה כוחו בזקן וחולה אינו דין שתייפה כוחו בקבר התהום. לא. אם אמרת בבעלים שהורעתה כוחן בשאר כל טמאות שבשנה. תאמר בעובר שהורעתה כוחו בשאר כל הטמאות שבשנה. הואיל והורעתה כוחו בשאר כל הטמאות שבשנה הורע כוחו בטמא מת בפסח. מאי כדון. לכם. בין לו בין לעובר שלו. עד כדון עושי פסח. נזיר מניין. רבי יוסי בי רבי בון בשם רב חסדא. הוינן סברין מימר. עליו. לא על העובר שלו. מן מה דתני. הוא נזיר הוא עושה פסח. הדא אמרה. מה דנפל לדין נפל לדין. אי זה הוא קבר התהום. המת שנקבר בקש ובתבן ובעפר ובצרורות. אבל אם נקבר במים ובאפילה ובנקיקי הסלעים אינו עושה קבר התהום. כללו שלדבר. כל שאת יכול לפנותו עושה קבר התהום. וכל שאי אתה יכול לפנותו אינו עושה קבר התהום. וקש ותבן אין את יכול לפנותו. מתניתא דלא כרבי יוסי. דרבי יוסי אומר. תבן וביטלו בטל. רבי יוסי בירבי בון בשם רב חסדא. דברי הכל היא. מה דאמר רבי יוסי בשבללו בעפר. יש תבן שהוא כעפר ועפר שהוא כתבן. תבן שאין יכול לפנותו הרי הוא כעפר. ועפר שאת יכול לפנותו הרי הוא כתבן. דבי רבי ינאי אמרי. חיפהו מחצלות בטל. איתא חמי. חיפהו מחצלות לא בטל. חיפהו מחצלות בטל. מילאהו חריות צריכה. רבי זריקן רבי אמי בשם ריש לקיש. אפילו ריק. אי זהו קבר התהום. כל שאין אדם זוכרו. וחש לומר. שמא אחד בסוף העולם. בחזקת החי בחיי. תיפתר שמצאו קמצוץ. תני. אין לך עושה קבר התהום אלא מת בלבד. הא נבילה לא. קל וחומר. ומה אם המת שאינו עושה משכב ומושב הרי הוא עושה קבר התהום. נבילה שעושה משכב ומושב אינו דין שתעשה קבר התהום. לאי זה דבר נאמר. אין לך עושה קבר התהום אלא מת בלבד. להוציא משכב ומושב. רבי יוסי בירבי בון אמר. בר פיקה שאל לרבי. עד כדון במערה מקורה. אפילו במערה שאינה מקורה. סבר בר פיקה. אין ספק טומאה צפה על פני המים טהור. אמר ליה רבי. אדיין בר פיקה עומד בשטותו. אין ספק טומאה צפה על פני המים טהור אלא שרץ. אבל במת כעומד הוא. כהדא דתאני. כל הנזרקין ספיקן טהור חוץ מכזית מן המת המאהילין שהן מטמאין מלמטן למעלן. לית הדא פליגא על רבי יאשיה. דרבי יאשיה אמר. טומאה טמונה בקרקעו שלבית הנזיר מגלח. אמר רבי יוחנן. כאן מן הצד וכאן מכנגדן. רבי עזרה בשם רבי יודן אמר. ואפילו תימר. כאן וכאן מן הצד. ותימר. כאן וכאן מכנגדן. מהו טמא. טמא ואינו מגלח.