תלמוד ירושלמי נזיר פרק ט הלכה ג

משנה: המוצא מת בתחילה מושכב כדרכו נוטלו ואת תפושתו. מצא שנים נוטלן ואת תפושתן. מצא שלשה אם יש בין זה לזה מארבע אמות עד שמונה כמלוא המיטה וקובריה הרי זו שכונת קברות. בודק ממנו ולהלן עשרים אמה. מצא אחד בסוף עשרים אמה בודק הימנו ולהלן עשרים אמה שרגלים לדבר שאילו מתחילה מצאו נוטלו ואת תבוסתו. הלכה: אי זהו משכב כדרכו. רגליו מפושטות וידיו על לבו. אבל אם מצאו קמצוץ. אני אומר. גל נפל עליו והרגו. והתני. מצא שנים ראשיהם בצד מרגלותיהם נוטלן ואת תפוסתן. סברין מימר. קמצוץ מהו. ראשיהם בצד מרגלותיהם. אמר רבי יצחק בירבי אלעזר. כגון אילין נוניא צלייא רישי דהן גבי עוקציה דהן עוקציה דהן גבי רישיה דהן. רבי יצחק בר גופתא בעא קומי רבי מנא. תני את אמר מלקט עצם עצם והכל טהור. וכא את אמר הכין. אמר ליה. אמור דבתרה. אם התקינו לקבר מתחילה יש לו תפוסה. כמה הוא תפוסת קבר. קולף ג̇ אצבעות עד מקום שהמוהל יורד. אמר רב חסדא. הדא אמרה. מת מצוה מותר לפנותו. אמר רבי זעירא. תיפתר שנקבר שלא ברשות או שנקבר לשאלה. וחש לומר שמא מת מצוה היא. סבר רבי זעירא שאין מיתי מצוה מצויין. נמצאתה אומר. שלשה מיני קברות הן. קבר הנמצא מפנין אותו. פינהו מקומו טמא ואסור בהנייה. קבר הידוע אין מפנים אותו. פינהו מקומו טהור ומותר בהנייה. קבר שהוא מזיק את הרבים מפנין אותו. פינהו מקומו טמא ואסור בהנייה. הורה רבי אבא בר כהן בכפר עקביה. מקומו מותר בהנייה. מה ופליג. כאן בשקדם הוא את העיר וכאן בשקדמתו העיר. תני. קבר שהקיפתו העיר משלש רוחות מפנין אותו. משתי רוחות. אית תניי תני. מפנין אותו. אית תני. אין מפנין אותו. אמר רב חסדא. מאן דאמר מפנין אותו. בנתון בתוך שבעים אמה ושיריים. מאן דאמר אין מפנין אותו. בנתון חוץ לשבעים אמה ושיריים. מאן דאמר מפנין אותו. בעשוי כמין גם. מאן דאמר אין מפנין. בעשוי כמין היא. כל הקברות מתפנין חוץ מקברי המלך ומקברי הנביא. אמרו לו. והלא קיברי בני דויד מתפנין וקיברי בני חולדה היו בירושלים ולא נגע אדם בהן לפנותן מעולם. אמר להן רבי עקיבה. משם ראייה. מחילה היה שם ומשם היתה טומאה מקדדת ויוצאה לנחל קדרון. תמן תנינן. ועושה חצר על פתח המערה שש על שש כמלוא המיטה. והכא הוא אמר הכין. תמן מלא המיטה עומדת. ברם הכא מלוא מיטה חוזרת. עד איכן. עד כדי נושאי המיטה וחילופיהן וחילופי חילופיהן. תמן תנינן. כרם שהוא נטוע עד פחות מארבע אמות. רבי שמעון אומר. אינו כרם. וחכמים אומרים כרם. ורואין את האמצעיות כאילו אינן. שמעון בר בא בשם רבי יוחנן. כשם שהן חולקין כאן כך הן חולקין בשכונת קברות. אמר רבי יונה. ולא דמייא. תמן יש עליהן שכונת קברות. ברם הכא אין עליה שכונת קברות. אמר רבי יוסי. ולא דמייא. תמן מרווחין ורצפן במחלוקת. רצופין וריווחן דברי הכל. ברם הכא מהו פליגין. בשבא ומצאן רצופין. רבי שמעון אומר. גל נפל עליהן ורצפן. ורבנן אמרי. מרווחין היו ורצפן. עד כמה מטריחין עליו. רבי יוסי בשם רבי מיישא בר ירמיה. עד מ̇ אמה. בדק עשרים ומצא בודק עד עשר. בדק עשרים ומצא בודק עד עשר. אית תניי תני. בדק עשר ומצא בודק עד עשר. בדק עשר ומצא בודק עד עשר.