תלמוד ירושלמי סוטה פרק ב הלכה ב

משנה: היה מביא פיילי שלחרש חדשה ונותן לתוכה חצי לוג מים מן הכיור. רבי יהודה אומר רביעית. כשם שהוא ממעט בכתב כך הוא ממעט במים. נכנס להיכל ופנה לימינו ומקום היה שם אמה על אמה וטבלה שלשיש וטבעת היתה קבועה בה כשהוא מגביהה נוטל עפר מתחתיה ונותן כדי שייראה על פני המים שנאמר ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן יקח הכהן ונתן אל המים. הלכה: היה מביא פיילי כול׳. תני חדשה. מתניתין דרבי אליעזר. דתנינן תמן. היה מביא פיילי שלחרש חדשה. מאן תנא חדשה. רבי לעזר. דהוא דריש לה. אל כלי חרש על מים חיים. מה מים שלא נעשה בהן מלאכה. אף כלי חרש שלא נעשה בו מלאכה. ניחא תמן דהוא דריש אל כלי חרש על מים חיים. הכא מה אית לך. אמר רבי יוחנן. דו סבר כרבי ישמעאל. תני. מי כיור. רבי ישמעאל. אומר מי מעיין. וחכמים מכשירין בכל המימות. והא דרבי לעזר כרבי ישמעאל במים. ורבי ישמעאל כרבי אלעזר בכלי חרש. אשכח תני. [רבי ישמעאל אומר. בכלי חרש חדשה.] אית תניי תני. בכלי חרש לא במקידה. אית תניי תני. אפילו במקידה. הוון בעי מימר. מאן דמר. בכלי חרש לא במקידה. רבי לעזר. מאן דאמר אפילו במקידה. רבנן. כולה רבנין. מאן דמר בכלי חרש לא במקידה. בשניטל רובה ומיעוטה קיים. ומאן דמר. במקידה. בשניטל מיעוטה ורובה קיים. אית תניי תני. בכלי חרש. לא במפוחם. אית תניי תני. אפילו במפוחם. הוון בעיי מימר. מאן דמר. בכלי חרש לא במפוחם. רבי לעזר. מאן דמר. אפילו במפוחם. רבנן. כולה דרבנין. מאן דמר. בכלי חרש לא במפוחם. רבנין. ומאן דמר אפילו במפוחם. רבנין. תמן תנינן. אזוב שהזה בו כשר לטהר בו את המצורע. רבי אימי בשם רבי לעזר. זו להוציא מדברי רבי לעזר. דתני. הזה בו על החטאת פסול למצורע. הזה בו על המצורע פסול לחטאת. אמר רבי יוסי. והלא קל וחומר הוא. מה אם המצורע שאין המלאכה פוסלת בו הזה בו על החטאת פסול למצורע. חטאת שהמלאכה פוסלת בה הזה בה על החטאת אינו דין שיהא פסול לחטאת. הזה בו על המצורע זה. מהו שיכשר למצורע אחר. מה דמר כשר. הדא רבי יודה ורבי לעזר מודי ביה. ומאן דמר פסול. הדא לית רבי יודה ורבי לעזר מודיי בה. תני. אמר רבי יודה. שבתי היתה והלכתי אחר רבי טרפון לביתו. אמר לי. יהודה בני. תן לי סנדלי. ונתתי לו. ופשט ידו לחלון ונתן לי ממנה מקל. אמר לי. יהודה בני. בזו טיהרתי שלשה מצורעין ולמדתי בה שבע הלכות. שהיא שליברות. וראשה טרף. ואורכה אמה. ועובייה כרביע כרע מיטה. אחת לשנים ושנים לארבעה. ומזין ושונין ומשלשין ומטהרין. בפני הבית ושלא בפני הבית. ומטהרין בגבולין. מי. יכול מראה מים. תלמוד לומר ארד. או ארד. יכול מראה דיו. תלמוד לומר מי. הא כיצד. מראה מים ומראה ארד. שיערו חכמים חצי לוג מים מן הכיור. והא תני. רבי יודה אומר. רביעית. רבי יודה כדעתיה. דתנינן. כשם שהוא ממעט בכתב כך הוא ממעט במים. תמן תנינן. אף היא עשתה טבלה שלזהב שפרשת סוטה כתובה עליה. שבשעה שהחמה זורחת היו הניצוצים מנתזין ממנה והיו יודעין שזרחה החמה. מה היה כתוב עליה. ריש לקיש אמר בשם רבי ינאי. אלף בית היה כותב עליה. והא תאני. בכתב שכן כן כתיב שכן. לא מעובה ולא מידק אלא בינוני. פתר לה באלף שבו מאלף שבו בבית שכן מבית שכן. תני רבי הושעיא. כל פרשת סוטה היתה כתובה עליה. שממנה היה קורא ומתרגם כל דיקדוקי הפרשה. ולמה מים ועפר וכתב. מים. ממקום שבאת. עפר. למקום שהיא הולכת. כתב. לפני מי שהיא עתידה ליתן דין וחשבון. תמן תנינן. עקביה בן מהללאל אומר. הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה. רבי אבא בריה דרב פפי ורבי יהושע דסיכנין בשם רבי לוי. שלשתן דרש עקביא מפסוק אחד. וזכור את בוראך. בירך. בורך. בוראך. בירך. ממקום שבאתה. בורך. למקום שאת הולך. בוראך. לפני מי שאתה עתיד ליתן דין וחשבון. שלשה דברים צריכין שיהו לשמה. וכתב לה. ועשה לה. או חפשה לא ניתן לה. שלשה דברים צריכין שיהו נראין. אפר פרה. ועפר סוטה. ורוק יבמה. תני רבי ישמעאל. אף דם צפור מצורע. אמר רבי זעירא. שיערו לומר. אין דם צפור קטנה בטל ברביעית. ולא דם ציפור גדולה מבטל את הרביעית. כהדא דתני. בדם. יכול בדם וודאי. תלמוד לומר מים חיים. אי מים חיים. יכול שיהו כולן מים חיים. תלמוד לומר דם. הא כיצד. מים חיים שדם ציפור ניכר בהן. שיערו חכמים. רביעית. רבי פדת בשם רבי יוחנן. מי סוטה נפסלין בלינה. רבי אחה בשם רב אבינא. כל שאין ממנו למזבח אין הלינה פוסלת בו. ומן העפר. יכול מן המונח לקופה. תלמוד לומר אשר יהיה בקרקע המשכן. או אשר יהיה בקרקע המשכן. יכול עד שיחפור בדקל. תלמוד לומר אשר יהיה. הא כיצד. אם אין שם מביא ונותן שם. אמר רבי אבין. אכן אתאמרת. יכול לא יהא כשר עד שיחפור בדקל. תלמוד לומר אשר יהיה. מכל מקום. המשכן. לרבות המשכן ונוב וגבעון ושילו ובית העולמים.