תלמוד ירושלמי סוטה פרק ב הלכה ג

משנה: בא לו לכתוב את המגילה מאי זה מקום הוא כותב. אם לא שכב איש אותך ואת כי שטית תחת אישך וגו׳. ואינו כותב והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה. וכותב יתן יי אותך לאלה ולשבועה בתוך עמך בתת יי את ירכך נופלת ואת בטנך צבה. ובאו המים המאררים האלה במעיך לצבות בטן ולנפיל ירך. ואינו כותב ואמרה האשה אמן אמן. רבי יוסי אומר לא היה מפסיק. רבי יהודה אומר כל עצמו אינו כותב אלא יתן יי אותך לאלה ולשבועה בתוך עמך בתת יי את ירכך נופלת ואת בטנך צבה. ובאו המים המאררים האלה במעייך וגו׳. ואינו כותב ואמרה האשה אמן אמן. הלכה: בא לו לכתוב את המגילה כול׳. רבי קריספא אמר. איתפלגון רבי יוחנן וריש לקיש. חד אמר משביע ואחר כך כותב. וחרנה אמר. כותב ואחר כך משביע. הוון בעיי מימר. מאן דמר. משביע ואחר כך כותב. היך מה דהוא קרייא. והשביע וכתב. ומאן דמר. כותב ואחר כך משביע. כדי לסמוך שבועה להשקייה. אית תניי תני. בין תניין בין שבועות מעכבין. אית תניי תני. שבועות מעכבות. תניין אינן מעכבין. הוון בעיי מימר. מאן דמר. בין תניין בין שבועות מעכבין. אית ליה חוקה תורה מעכב. ומאן דמר. שבועות מעכבות ותניין אינן מעכבין לית ליה. עוד הוא אית ליה. אלא שאינן על סדר. ואתיין אילין פלוגתא כהכין פלוגתא. מאן דמר. בין תניין בין שבועות מעכבין. כמאן דמר. משביע ואחר כך כותב. ומאן דמר. שבועות מעכבות ותניין אינן מעכבין. כמאן דמר. כותב ואחר כך משביע.