תלמוד ירושלמי סוטה פרק ב הלכה ה

משנה: ולמה היא אומרת אמן אמן. אמן על האלה. אמן על השבועה. אמן מאיש זה. אמן מאיש אחר. אמן שלא נטמאתי ואם נטמאתי יבואו בי. אמן שלא שטיתי ארוסה ונשואה ושומרת יבם וכנוסה. רבי מאיר אומר אמן שלא נטמאתי אמן שלא אטמא. הלכה: אינו כותב לא על הלוח כול׳. רבי לעזר בשם רבי יוסי בן זימרה. אמן לקבלה. אמן לשבועה. אמן ייאמנו הדברים. אמן לקבלה. מסוטה. אמן לשבועה. למען הקים את השבועה אשר נשבעתי לאבותיך וגו׳. אמן ייאמנו הדברים. ויען בניה בן יהוידע [הכהן] את המלך ויאמר אמן וגו׳. אמר רבי תנחומא. אין מן הדין אמן שבועה. לית שמע מינה כלום. ויידא אמרה דא לעברך בברית יי אלהיך ובאלתו. ואין אלה אלא שבועה. כמה דתימר. והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה. מניין למדו לגילגול שבועה. מסוטה. ואמרה האשה אמן אמן. אמן עם איש זה. אמן עם איש אחר. עד כדון דברים שהוא ראוי להשביע. דברים שאינו ראוי להשביע. אמר רבי יוסי בירבי בון. נישמעינה מן הדא. אמן שלא סטיתי ארוסה ונשואה שומרת יבם וכנוסה. ארוסה ושומרת יבם ראוי הוא להישבע. ותימר מגלגלין. והכא מגלגלין. אית תניי תני. מה זו באלה ובשבועה אף כל הנשבעין באלה ובשבועה. ואית תניי תני. זו באלה ובשבועה ואין כל הנשבעין באלה ובשבועה. הוו בעיי מימר. מאן דמר. [מה] זו באלה ובשבועה אף כל הנשבעין באלה ובשבועה ניחא. מאן דמר. זו באלה ובשבועה ואין כל הנשבעין באלה ובשבועה. לגילגול את למד. לאלה ולשבועה אין את למד. אית תניי תני. מה זו באמן ואמן. אף כל הנשבעין באמן ואמן. אית תניי תני. זו באמן ואמן. ואין כל הנשבעין באמן אמן. הוו בעיי מימר. מאן דמר. [מזו] באמן אמן אף כל הנשבעין באמן אמן. ניחא. מאן דמר. זו באמן אמן ואין כל הנשבעין באמן ואמן. כלום למדו גילגול שבועה לא מסוטה. לגילגול את למד. לאמן ולאמן אין את למד. אמר רבי בא בר ממל. מאן תנא שומרת יבם. רבי עקיבה. דרבי עקובה אמר. יש ממזר ביבמה. אמר ליה רבי אילי. מה איכפת ליה ממזר גבי קינוי. התורה אמרה וקנא את אשתו. אפילו מקצת אשתו. אמר רבי שמי. ולא כן אמר רבי ינאי. נמנו שלשים וכמה זקינים. מניין שאין קידושין תופסין ביבמה. תלמוד לומר לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר יבמה יבוא עליה. שלא יהא לה הוויה אצל אחר. אמר ליה רבי יוחנן. ולא מתניתא היא. לאחר שיחלוץ ליך יבמיך. אינה מקודשת. והיה רבי יניי מקלס ליה. הזלים זהב מכיס. בני אל יליזו מעיניך. חכם בני ושמח לבי. תן לחכם ויחכם עוד. ישמע חכם ויוסף לקח. אמר ליה רבי שמעון בן לקיש. בתר כל אילין פסוקי קילוסייא יכיל הוא פתר לה כרבי עקיבה. דרבי עקיבה אמר. יש ממזר ביבמה. ויתיבינה. מה איכפת לה ממזר גבי [קינוי]. התורה אמרה וקינא את אשתו. אפילו מקצת אשתו. שומרת יבם שזינת. רבי לעזר אמר מותרת לביתה. רבי יהושע בן לוי אמר. אסורה לביתה. רבנין אמרין. אמר רבי מנא. לא כן אמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי לעזר. שומרת יבם שמתה מותר באמה. בגין דתנינן. זה הכלל. כל שתיבעל ולא תהא אסורה לו לא היה מתנה עמה. מה תנא הדא מתניתא. לא רבנן ולא רבי עקיבה. אלא כיני. מאן דמר. מותרת לביתה. דרבנן דלא כרבי עקיבה. ומאן דמר. אסורה לביתה. רבי עקיבה דלא כרבנן. אמר רבי ינאי. שומרת יבם שזינת מותרת לביתה. ותני כן. ונעלם מעיני אישה. ולא מעיני יבמה. רבי יעקב בר זבדי בשם רבי אבהו. מעשה היה וכהנת הייתה והתירוה לביתה. אמר רבי יוסי בירבי בון. אף לא מכות אין בה. לא שהיה רבי מאיר אומר. המים בודקין אותה למפרע. תורת הקנאות. תורת העולמים זו. אין האשה שותה ושונה. אמר רבי יודה. העיד נחמיה איש שיחין את רבי עקיבה. האשה שותה ושונה. אמר רבי עקיבה אני אפרש. מאיש אחד אין האשה שותה ושונה. משני אנשים האשה שותה ושונה. וחכמים אומרים בין מאיש אחד בין משני אנשים שותה ושונה. כורכמית תוכיח. ששתת ושנת ושילשה לפני שמעיה‬ ואבטליון מאיש אחד. תמן תנינן. אין משקין את הגיורת וכול׳. וחכמים אומרים. משקין. מה אנן קיימין. אם בישראל שנשא גיורת. כבר כתיב. בני ישראל. לא גרים. אם בגר שנשא בת ישראל. כבר כתיב והביא האיש את אשתו אל הכהן. אלא כן אנן קיימין. בגר שנשא גיורת. ומה טעמא דרבי עקיבה. בני ישראל. לא גרים. מה טעמון דרבנן. ואמרת אליהם. לרבות כל הכתוב בפרשה. ומה כתוב בפרשה. ושכב איש אותה. שכיבתה אוסרתה. בעלה מקנא ומשקה. ונעלם מעיני אישה. פרט לסומא שאין לו עינים. הוא סומא היא סומה. מתניתא דרבי יודן. פוטרו מכל מצות האמורות בתורה.