תלמוד ירושלמי סוטה פרק ג הלכה ו

משנה: נטמאת מנחתה עד שלא קדשה בכלי הרי היא ככל המנחות ותיפדה. ואם משקדשה בכלי הרי היא ככל המנחות ותישרף. ואלו שמנחותיהן נשרפות האומרת טמיאה אני לך ושבאו לה עדים שהיא טמיאה והאומרת איני שותה ושבעלה אינו רוצה להשקותה ושבעלה בא עליה בדרך. וכל הנשואות לכהנים מנחותיהן נשרפות. הלכה: נטמאת מנחתה עד שלא קדשה בכלי כול׳. תני. ניטמאת מנחתה עד שלא קדשה בכלי. הרי היא ככל המנחות ותיפדה. משקדשה בכלי. הרי היא ככל המנחות ותישרף. והאומרת. טמיאה אני. לא כחטאת שמתו בעליה היא. וחטאת שמתו בעליה ילכו המעות לים המלח. דמייא לאשם תלוי. אם לאשם תלוי. אפילו משקדשה בכלי. אמר רבי מתנייה. דמיא לאשם תלוי שנשחט. דתנינן תמן. אם משנשחט נודע לו. הדם ישפך והבשר יצא לבית השריפה. תני. ניטמאת מנחתה עד שלא קרב הקומץ. מתה היא ומת בעלה. השיריים אסורין שעל ספק באת מתחילתה. כיפרה ספיקה והלכה לה. באו לה עדים שהיא טמיאה. בין כך ובין כך מנחתה אסורה. מהו בין כך ובין כך. בין שקמץ ובין שלא קמץ. בין שהקטיר ובין שלא הקטיר. רבי אילא אמר. בין שקמץ ובין שלא קמץ בשלא הקטיר. אבל אם הקטיר השיריים מותרין. תמן תנינן. רבי שמעון אומר. מנחת חוטא שלכהנים נקמצת. והקומץ קרב לעצמו והשיריים קריבין לעצמן. ושניהן מקרא אחד דורשין. והיתה לכהן כמנחה. רבנין אמרין. הרי היא כמנחת נדבתו. מה מנחת נדבתו קריבה בבלול. אף זו קריבה בבלול. רבי שמעון אומר. הרי עשירית האיפה שלכהן כעשירית האיפה שלישראל. מה עשירית האיפה שלישראל נקמצת אף זו נקמצת. אי מה זו נאכלת אף זו נאכלת. תלמוד לומר וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל. אילין שיריים משם מה הן באין. משם קומץ משם שיריים. אין תימר. משום קומץ. אינו נותנן בלילה ואינו נותנן לאחר מיתה ואינו מחשב להן. ואין תימר. משום שיריים. נותנן בלילה ונותנן לאחר מיתה. מהו שיחשב להם. נישמעינה מן הדא. רבי שמעון בן אלעזר אומר. הקומץ קרב לעצמו והשיריים מתפזרין על גבי הדשן. רבי יוחנן בעי. מה אנן קיימין. אם בדשן שלמעלן. כבר אמר רבי שמעון. אלא אם אינו עניין לדשן שלמעלן תניהו עניין לדשן שלמטן. הדא אמרה. נותנם בלילה ונותנן לאחר מיתה ומחשב להן. אמר רבי יוסי בירבי בון. אינו מחשב להן. שלא הוכשרו לא לאכילת אדם ולא לאכילת מזבח. רבי בא בר ממל בעי. הך רבי אלעזר בירבי שמעון בשיטת אביו או בשיטת חכמים. אין בשיטת אביו. יקרב למעלן. אין בשיטת חכמים. לא יקמוץ. בשיטת אביו הוא. רבי שמעון אומר. הרי עשירית האיפה שלכהן כעשירית האיפה שלישראל. מה עשירית האיפה שלישראל נקמצת אף זו נקמצת. אי מה זו נאכלת אף זו נאכלת. תלמוד לומר וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל. ותהא כליל. ולא תאכל היקשתיה. לא הקשתיה לכליל תקטר. אמר רבי יוסי. ראה רבי דעתו שלרבי אלעזר בירבי שמעון ושנה כיוצא בו. רבי בא בר כהן בעי קומי רבי יוסי. ולמה לי כרבי לעזר בירבי שמעון. אפילו כרבי שמעון אביו. אמר ליה. איכול בראש המזבח. ואין שריפה בראש המזבח. התיב רבי חנינה קומי רבי מנא. והא תני רבי חייה ופליג. ליקרב כליל אינה יכולה מפני שותפותה שלאשה. להיאכל אינה יכולה מפני שותפותו של איש. אמר ליה. רבי ראה דעתו שלרבי אלעזר בירבי שמעון. ורבי חייה רובה ראה דעתו שלרבי שמעון אביו.