תלמוד ירושלמי סוטה פרק ג הלכה ז

משנה: בת ישראל שנישאת לכהן מנחתה נשרפת וכהנת שנישאת לישראל מנחתה נאכלת. מה בין כהן לכהנת. מנחת כהנת נאכלת מנחת כהן אינה נאכלת. כהנת מתחללת ואין כהן מתחלל. כהנת מטמאה למתים ואין כהן מטמא למתים. כהן אוכל בקדשי קדשים ואין כהנת אוכלת בקדשי קדשים. הלכה: בת ישראל שנישאת לכהן כול׳. מה בין כהן לכהנת. מנחת כהנת נאכלת. מנחת כהן אינה נאכלת. דכתיב. וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל. לא כהנת. רבי אבהו בעי קומי רבי שמעון בן לקיש. והא כתיב וכהן כי יקנה נפש קניין כספו. מעתה כהן ולא כהנת. מאי כדון. והכהן המשיח תחתיו מבניו. את שבנו עומד תחתיו. יצאת זו שאין בנה עומד תחתיה. כהנת מתחללת. ואין כהן מתחלל. דכתיב ולא יחלל זרעו בעמיו. אין לי אלא זרע שהוא מתחלל. היא עצמה מניין. ודין הוא. מה אם הזרע שלא עבר עבירה הרי הוא מתחלל. היא שעברה עבירה אינו דין שתתחלל. הוא עצמו יוכיח. שעבר עבירה ואינו מתחלל. לא. אם אמרת באיש שאינו מתחלל בכל מקום. תאמר באשה שהיא מתחללת בכל מקום. הואיל והיא מתחללת בכל מקום דין הוא שתתחלל. מה נפשך לומר. לא יחל. לא יחלל. אף מי שהיה כשר ונתחלל. כהנת מטמאה למתים. רבי דוסא ממלחיא רבי אחא בשם רבי לעזר. כהנת מותרת לצאת חוצה לארץ. מה טעמא. אמור אל הכהנים. לא אל הכוהנת. דלכן מה אנן אמרין. הואיל והיא בכלל גזירה לא תצא. ותהא בכלל גזירה ולא תצא. אם אומר את כן נמצאת מדחה פרשת טמאות. כהן אוכל בקדשי הקדשים ואין כהנת אוכלת בקדשי הקדשים. דכתיב כל זכר בכהנים יאכלנו.