תלמוד ירושלמי סוטה פרק ג הלכה ח

משנה: מה בין האיש לאשה. האיש פורע ופורם ואין האשה פורעת ופורמת. האיש מדיר את בנו בנזיר ואין האשה מדרת את בנה בנזיר. האיש מגלח על נזירות אביו ואין האשה מגלחת על נזירות אביה. האיש מקדש את בתו ואין האשה מקדשת את בתה. האיש מוכר את בתו ואין האשה מוכרת את בתה. האיש נסקל ערום ואין האשה נסקלת ערומה. האיש נתלה ואין האשה נתלת. האיש נמכר בגניבתו ואין האשה נמכרת בגניבתה. הלכה: מה בין האיש לאשה. האיש פורע ופורם כול׳. איש אין לי אלא איש. אשה מניין. תלמוד לומר צרוע. בין איש בין אשה בין קטן. אם כן למה נאמר איש. לעניין שלמטן. האיש פורע ופורם. אין האשה פורעת ופורמת. האיש מדיר והאיש מגלח. רבי יוחנן בשם רבי מאיר. עשרים וארבעה דברים מקולי בית שמי ומחומרי בית הלל וזה אחד מהם. בית שמי אומרים. אין האיש מדיר את בנו בנזיר. ובית הלל אומרים. האיש מדיר את בנו בנזיר. האיש מוכר את בתו. דכתיב וכי ימכר איש את בתו לאמה. האיש מקדש את בתו. דכתיב את בתי נתתי לאיש הזה לאשה וישנאה. האיש נסקל ערום ואין האשה נסקלת ערומה. דכתיב וסקלתם אותו. לא את כסותו. רבי חגי בעי קומי רבי יוסי. והכתיב וסקלתם אותם באבנים. מעתה אותם. לא את כסותם. מאי כדון. איש על ידי שאין ניוולו מרובה. לפיכך נסקל ערום. אבל אשה על ידי שניוולה מרובה. לפיכך אינה נסקלת ערומה. האיש נתלה ואין האשה נתלית. דכתיב ותלו אותו. ולא אותה. האיש נמכר בגניבו. בגניבו ולא בכפילו. בגניבו ולא בזמימו. בגניבו אינו נמכר ונשנה. ואין לו עליו דמים. מעתה בגניבה אחת אבל בשתי גניבות נמכר ונשנה. רבי ירמיה בעי. גנב משלשותפות מה את עבד לה. כגניבה אחת כשתי גניבות. היה גונב ומוציא בלילה. נימר. אם ידעו בו הבעלים בנתיים. שתי גניבות הן. ואם לאו גניבה אחת היא.