תלמוד ירושלמי סוטה פרק ד הלכה א

משנה: ארוסה ושומרת יבם לא שותה ולא נוטלת כתובה שנאמר אשר תשתה אשה תחת אישה פרט לארוסה ושומרת יבם. אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין לא שותה ולא נוטלת כתובה. הלכה: ארוסה ושומרת יבם כול׳. וישקינה. גזירת הכתוב היא. והביא האיש את אשתו אל הכהן. ולא יקנא לה. התורה אמרה. וקנא את אשתו. וקנא את אשתו. אפילו מקצת אשתו. מתניתין דבית שמי. דבית שמי אומרים. נוטלת כתובתה ולא שותה. אמר רבי יוסי. תמן טעמייהו דבית שמי. אומרת. הביא לי בעלי ואני שותה. ברם הכא יודעת היית שאין ארוסה שותה. למה הכניסה עצמה למספק המרובה הזה. בשביל לפוסלה מכתובתה. רבי יודה בעי. כמה דתימר תמן. וקנא את אשתו. וקינא את אשתו. אפילו מקצת אשתו. ודכוותה תחת אישך. אפילו מקצת אישך. היך עבידה. קינא לה עודה ארוסה וכנסה ונסתרה. משקה אותה על קינויו. קינא לה עודה שומרת יבם וכנסה ונסתרה. משקה אותה על קינויו. קינא לה עודה ארוסה וכנסה ונסתרה וידע בה. תצא בכתובתה. ואם לאו תצא בלא כתובה. [קינא לה עודה שומרת יבם וכנסה ונסתרה ויידע בה. תצא בכתובה. ואם לאו תצא בלא כתובה.] קינא לה בעלה ומת ונפלה לפני היבם וכנסה ונסתרה. משקה אותה על קינויו. לא קינא לה בעלה ומת ונפלה לפני היבם וקינא לה ולא הספיק לכנוס עד שמת ונפלה לפני אחיו. אינו משקה אותה. שלא נפלה לו אלא מחמת אחיו הראשון. אבל אם קינא לה היבם וכנסה ומת ונפלה לפני היבם וכנסה ונסתרה. משקה אותה על קינויו. תמן תנינן איילונית וזקינה ושאינה ראויה לוולד לא שותה ולא נוטלת כתובתה. שנאמר ונקתה ונזרעה זרע. הראויה להזריע זרע. יצאת זו שאינה ראויה להזריע זרע. התיבון. הרי אלמנה לכהן גדול הרי היא אינה ראויה להזריע זרע. שנייא היא. דכתיב ולא יחלל זרעו בעמיו. תמן תנינן. ממזר פוסל ומאכיל. כיצד. והכא הוא אמר הכין. אמר רבי תנחומא. תמן וזרע אין לה מכל מקום. ברם הכא זרע כשר. לא זרע פסול. אמר רבי יוסי בירבי בון. כלום המים באין אלא להתירה לביתה. וזו כיון שנסתרה אומרים לו. הוצא.