תלמוד ירושלמי סוטה פרק ה הלכה ב

משנה: בו ביום דרש רבי עקיבה וכל כלי חרש אשר יפל מהם אל תוכו כל אשר בתוכו יטמא. אינו אומר טמא אלא יטמא לטמא את אחרים לימד על ככר השיני שמטמא את השלישי. אמר רבי יהושע מי יגלה עפר מעיניך רבן יוחנן בן זכאי שהיתה אומר עתיד דור אחר לטהר את ככר השלישי שאין לו מן התורה שהוא טמא והלא עקיבה תלמידך מביא לו מקרא מן התורה שהוא טמא שנאמר כל אשר בתוכו יטמא. הלכה: בו ביום דרש רבי עקיבה כול׳. רבי יוסי בירבי בון אמר. רב ושמואל. חד אמר. בין בתרומה בין בחולין אמר רבי עקיבה. וחרנה אמר. בתרומה אבל לא בחולין. ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא. מן מה דמר רבי יוסי בשם רבי יונה. אמרי לה רב בשם רבי חייה רובא. השלישי בא מחמת השרץ. הוי אומר. הוא דו אמר. בין בתרומה בין בחולין אמר רבי עקיבה. מתניתא פליגא על רב. אוכל מעשר שהוכשר במשקה ונגע בו טבול יום או ידיים מסואבות. מפרישין ממנו תרומת מעשר בטהרה מפני שהוא שלישי. והשלישי טהור בחולין. פתר להקל הוא. בידים שהן מדבריהן. והא תנינן טבול יום. תיפתר בטבול יום בית הפרס. אמר רבי זעירא. ואפילו תימר. בטבול יום דבר תורה. שנייא היא דכתיב טהור טמא. טהור לחולין מבעוד יום ולתרומה משתחשך. התיב רבי חגיי קומי רבי יוסי. או נימר. טהור במגע וטמא באכילה. אמר ליה. כלים אמורים בפרשה. אית לך מימר גבי כלים טהורים במגע וטמיאים באכילה. מתניתא מסייעא לרב. הראשון שבחולין טמא ומטמא והשיני פוסל ולא מטמא והשלישי נאכל בנזיד הדמע. הא לעשותו דמע אסור. ואסור דבתרה. הראשון והשיני שבתרומה טמאין ומטמאין. והשלישי פוסל ולא מטמא. והרביעי נאכל בנזיד הקודש. אין תימר. הא לעשותו קודש אסור. אשכחת מימר מחלפה שיטתיה דרב. דמר רבי בא בשם רב. שלישי בא מחמת השרץ והרביעי מותר לעשותו קודש. שלא אמרו רביעי בקודש אלא בקדשי המקדש מקודשין. אמר רבי חונה. ולא בתרומה אנן קיימין. ותרומה אסור לעשותה קודש שלא להמציא בה תקלה. ואמור דבתרה. הראשון והשיני והשלישי שבקודש טמאים ומטמאים. והרביעי פסיל ולא מטמא. והחמישי נאכל בנזיד הקודש. אין תימר. הא לעשותו קודש אסור. וכי יש חמישי בקודש. ואת אמר לית כן. והכא לית כן. אמר רבי יוחנן. השלישי בא מחמת השרץ אסור לעשותו תרומה. בעי קומוי. אפילו כרבי עקיבה. רבי יוסי בשם רבי הילא. ואפילו כרבי עקיבא ולמה. טבול יום פסיל והשיני פסיל. מה טבול יום אינו פוסל את החולין מלעשותן תרומה. אף השני אינו פוסל את החולין מלעשותן תרומה. רבי יוסי בשם רבי יוחנן. שלישי בא מחמת שרץ אסור לעשותו תרומה ומותר לעשותו קודש. רבי זעירא בעא קומי רבי יסא. מטמא בקודש. ואת אמר אכן. אמר ליה. משום מעלה. אמר רבי שמואל בר רב יצחק. עיקר טומאתו בקודש משום מעלה. אמר רבי יוסי. ולמה הוא מטמא בקודש. משם מעלה. אמר רבי יודן. ואפילו כרבנן דאינון אמרין. אין השלישי בחולין. ולמה הוא אסור. מטמא בקודש. משם מעלה. אמר ליה רבי יוסי. ולית אנן צריכין שמעין ליה מן בר נש רב. תמן אמרין. ממה שקילס רבי יהושע את רבי עקיבה הדא אמרה. הלכה כיוצא בו. רבנן דקיסרין אמרין. למדרשו קילסו. אבל למעשה אין הלכה כיוצא בו. דמר רבי אחא רבי מיישא בשם רבי לעזר. לוקין על השלישי שבמעשה ואפילו כרבי עקיבה. רבי יודן בשם רבי אילי. ואפילו כרבי עקיבה אינן לוקין. למה. טבול יום פוסל והשיני פוסל. מה טבול יום אין לו מגע אצל החולין. אף השיני אין לו מגע אצל החולין. אמר רבי אלעזר. כמיניין החולין כך מיניין המעשר. ואתייא כיי דמר רבי יונה רבי אימי בשם רבי שמעון בן לקיש. בכל חולין אנן קיימין. ואהן פירקא מעשר אינון. אמר רבי יוסי. ואפילו ראשון שבו אינו מחוור. לא אוכל אין כתיב כאן אלא לא אכלתי. אמר רבי אבא מרי. מכיון דכתיב ככל מצותיך אשר צויתני. כמי שאינו מחוור. רבי אבהו בשם רבי מנא. מפני מה אמרו. השיני שבחולין מטמא משקה חולין. מפני הידים. [מה הידים] שהן מדבריהן מטמאות משקה חולין. שיני שהוא מדבר תורה לא כל שכן. אי מה הידים ספיקן לטמא את אחרים טמא. אף המשקין ספיקן לטמא את אחרים טמא. התיב רבי חנינא לרבי מנא. הרי אוכל אוכלין טמאין ושותה משקין טמאין ספיקן לטמא את אחרים טמא. והמשקין היוצאין מהן ספיקן לטמא את אחרים טמא. והא שיני שהוא דבר תורה ספיקו לטמא את אחרים טהור. אמר רבי חנינה קומי רבי מנא. ולא בתרומה אנן קיימין. אמר ליה. ואפילו תימר. בתרומה אנן קיימין. מה אית ליה טמא יטמא דבר תורה. לא רבי עקיבה. תמן אמרין. שתי שאילות שאלן חגי הנביא. אחת השיבו אותו כראוי ואחת לא השיבו לו כראוי. הן ישא איש בשר קודש בכנף בגדו. כנף תחילה. בשר קודש שיני. לחם ונזיד שלישי. ויין ושמן ומאכל רביעי. וכי יש רביעי בקודש. ויענו הכהנים ויאמרו לא. לא השיבו אותו כראוי. שיש רביעי בקודש. ויאמר חגי אם יגע טמא נפש בכל אלה היטמא. אם תהיה כנף טמא נפש ונגעה בכל אלה. היטמא. ויענו הכהנים ויאמרו יטמא. השיבו אותו כראוי. דמר רבי ירמיה רבי חייה בשם רבי יוחנן. קודם עד שלא גזרו רביעי בקודש שאלן. ולמה הוא מקללן. כאינש דבעי עילה על חבריה. וביתא מה אכפת לה. לא דו אמר ואשר יקריבו שם טמא הוא. כמה דמר רבי סימון בר זבדי. גולגולתו שלארנן היבוסי מצאו תחת המזבח. רבי אחא בשם רבי אבא בר כהנא. בקיאין היו בהיסיטות ולא היו בקיאין במדפות. הן ישא איש בשר קודש. שאלן. טמא מת מטמא בהיסט. ויענו הכהנים ויאמרו לא. השיבו אותו כראוי. שאין טמא מת מטמא בהיסט. שאלן. טמא מת עושה מדף. ויענו הכהנים ויאמרו יטמא. לא השיבו אותו כראוי. שאין טמא מת עושה מדף. רבי תנחומא רבי פינחס בשם רבי לוי. על החמישי בקודש שאלן. הן ישא איש בשר קודש בכנף בגדו. כנף תחילה. ובשר קודש שיני. לחם ונזיד שלישי. יין ושמן רביעי. ומאכל חמישי. שאלן. וכי יש חמישי בקודש. ויענו הכהנים ויאמרו לא. השיבו אותו כראוי. שאין חמישי בקודש. ולמה הוא מקללן כאינש דבעי עילה על חבריה. וביתא מה איכפה ליה. ויאמר ואשר יקריבו שם טמא הוא. כיי דמר רבי סימון בר זביד. גולגולתו שלארנן היבוסי מצאו תחת המזבח. תני. אמר רבי יוסי. מניין לרביעי בקודש שהוא פסול. ודין הוא. מה אם מחוסר כיפורים שאינו פסול בתרומה הרי הוא פסול בקודש. שלישי שהוא פסול בתרומה אינו דין שיפסול בקודש. הרי למדנו לשלישי מן הכתוב. ולרביעי מקל וחומר. התיב רבי יוחנן. האוכל הבא מחמת טבול יום יוכיח. שהוא פוסל בתרומה ואינו פוסל בקודש. רבי חייה בשם רבי יוחנן. אתייא דרבי יוסי כשיטת רבי עקיבה רבו. כמה דרבי עקיבה אמר. יטמא יטמא דבר תורה. כן רבי יוסי אמר. יטמא יטמא דבר תורה. רבי אבהו בשם רבי יוסי בר חנינה. לית רבי יוסי צריך להדין קל וחומר. קריי דרש רבי יוסי. והבשר אשר יגע. זה שיני שנגע בראשון. בכל טמא. זה שלישי שנגע בשיני. לא יאכל. סוף טמא לא יאכל. עד כדון באוכלין שניטמו באויר כלי חרש שניטמא בשרץ. אוכלין עצמן שניטמאו בשרץ מניין. ודין הוא. מה אם הכלים שאינן מטמאין מאויר כלי חרש שניטמא בשרץ הרי הן מטמאין כשרץ לטמא אוכלין. [אכלין שהן מטמאין מאויר כלי חרס שניטמא בשרץ אינו דין שניטמאן כשרץ לטמא אכלין.] עד כדון כרבי עקיבה. כרבי ישמעאל. תני רבי ישמעאל. והבשר אשר יגע בכל טמא. וזה ראשון שנגע בכל טמא. לא יאכל. לרבות את השיני. השלישי מניין. ודין הוא. ומה אם טבול יום שאינו פסול בחולין הרי הוא פוסל בתרומה. שיני שהוא פוסל בחולין אינו דין שיפסול בתרומה. רביעי בקודש מניין. ודין הוא. מה אם מחוסר כיפורים שאינו פוסל בתרומה הרי הוא פוסל בקודש. שלישי שהוא פוסל בתרומה אינו דין שיפסול בקודש. הא למדנו לראשון ולשיני מן הכתוב. ולשלישי מן הדין ולרביעי מקל וחומר. דנין לו דין מן הדין. שיהא הכל משועבד להלכה. שיהא השלישי פוסל בתרומה והרביעי בקודש.