תלמוד ירושלמי סוטה פרק ז הלכה א

משנה: אילו נאמרין בלשונם. פרשת סוטה ווידוי מעשר וקרית שמע ותפילה וברכת המזון ושבועת העדות ושבועת הפיקדון. הלכה: אילו נאמרין כול׳. כתיב ואמר הכהן לאשה. בכל לשון שהיא שומעת. דברי רבי יאשיה. אמר ליה רבי יונתן. ואם אינה שומעת ולמה היא עונה אחריו אמן. אלא שלא יאמר לה על ידי תורגמן. רבי יוחנן בשם רבי לעזר בירבי שמעון. לא מצינו שדיבר המקום עם אשה אלא עם שרה בלבד. והא כתיב אל האשה אמר הרבה ארבה וגו׳. אמר רבי יעקב דכפר חנין. על ידי התורגמן. והא כתיב ויאמר יי לה שני גוים בבטנך. אמר רבי בא בר כהנא. הדיבור נפלה לה. אמר רבי בירי. כמה כירכורי כירכורים. הקדוש ברוך הוא מתאוה לשמוע שיחתן שלצדקניות ויאמר לא כי צחקת. וידוי מעשר. דכתיב וענית ואמרת. וקרית שמע. דכתיב ודברת בם. רבי אומר. אומר אני. קרית שמע אינו נאמרה אלא בלשון הקודש. מה טעמא. והיו הדברים האלה. רבי לוי בר חיתה אזל לקיסרין. שמע קלון קריין שמע אלוניסתין. בעא מעכבתון. שמע רבי יוסי ואיקפד. אמר. כך אומר אני. מי שאינו יודע לקרות אשורית לא יקרינה כל עיקר. אלא יוצא בכל לשון שהוא יודע. השיב רבי ברכיה. הרי מגילת אסתר. היה יודע לקרותה אשורית ולעז. אינו יוצא בה אלא אשורית. אמר רבי מנא. מגילת אסתר היה יודע לקרותה אשורית ולעז אינו יוצא אלא אשורית. בלעז יוצא בה בלעז. וכן יוצא בה בכל לשון שהוא יודע. ותפילה. כדי שיהא יודע לתבוע צרכיו. וברכת המזון. כדי שיהא יודע למי מברך. ושבועת העדות ושבועת הפקדון. משביעין אותו בלשונו. השביען שלא בלשונן ואמרו. אמן. הרי אילו פטורין. כהדא דתני. שבועת הדיינין כתניין שבליבינו לא כתניין שבליבכם. אמר רבי יודן. חזקה כתניין שבליבו הוא משביעו. ולמה הוא מתנה עמו. מפני ההדיוטות. שלא יאמרו. יש תניין בשבועות. תנא רבי חנניה קומי רבי מנא. והא כתיב. כי את אשר ישנו פה עמנו עמד היום. מה שמע מינה. אמר ליה. הדורות הבאים אחרינו אין בליבם תניי.