תלמוד ירושלמי סוטה פרק ז הלכה ג

משנה: ברכות וקללות כיצד. כיון שעברו ישראל את הירדן ובאו אל הר גריזים ואל הר עיבל שבשומרון שבצד שכם שאצל אילוני מורה שנאמר הלא המה בעבר הירדן וגו׳ ולהלן הוא אומר ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה מה האלון מורה האמור להלן שכם אף אלוני מורה האמור כאן שכם. הלכה: הלא המה בעבר הירדן מן הירדן ולהלן. אחרי דרך מבוא השמש. מקום שהחמה זורחת. בארץ הכנעני היושב בערבה מול הגלגל אצל אלוני מורה. זה הר גריזים והר עיבל שבין הכותים. דברי רבי יהודה. רבי אלעזר אומר. אין זה הר גריזים והר עיבל שלכותים. שנאמר הלא המה בעבר הירדן מן הירדן ולכן. אחרי דרך מבוא השמש. מקום שהחמה שוקעת. בארץ הכנעני. אילו בין החוי. היושב בערבה. אילו בין ההרים. מול הגלגל. אין כאן גלגל. אצל אלוני מורה. אין כאן אלוני מורה. מה מקיים רבי אלעזר הר גריזים והר עיבל. שתי גבשושיות עשו וקראו זה הר גריזים וזה הר עיבל. על דעת דרבי יהודה מאה ועשרים מיל הלכו באותו היום. על דעת דרבי אלעזר לא זזו ממקומן. תני רבי אליעזר בן יעקב אומר לא [בא הכתוב] אלא להשוות להן את הדרך ולומר. בדרך ילכו ולא בשדות. ביישוב ילכו ולא במדבר. בערבה ילכו לא בהרים. אמר רבי אלעזר ברבי שמעון. נומיתי לסופרי כותים. זייפתם תורתכם ולא הועלתם לעצמיכם כלום. שהכתבתם בתורתכם אצל אלוני מורה שכם. והלא ידוע שהוא שכם. אלא שאין אתם דורשין לגזירה שוה. ואנו דורשין לגזירה שוה. נאמר כאן אלוני מורה. ונאמר להלן אלוני מורה. מה אילוני מורה האמור להלן שכם אף אילוני מורה האמור כאן שכם. וכדרבי ישמעאל. דרבי ישמעאל אמר. כל ביאות שנאמרו בתורה לאחר ארבע עשרה שנה נאמרו. שבע שכיבשו ושבע שחילקו. ודכוותה לא נאמרו ברכות וקללות אלא לאחר ארבע עשרה שנה. התיב רבי חנניה קומי רבי מנא. והכתיב והיה בעברכם את הירדן תקימו את האבנים האלה. אמר ליה. אבנים הקימו אותן מיד. ברכות וקללות לאחר ארבע עשרה שנה נאמרו.