תלמוד ירושלמי סוטה פרק ז הלכה ה

משנה: ואחר כך הביאו את האבנים ובנו את המזבח וסדוהו בסיד וכתבו עליו את כל דברי התורה הזאת בשבעים לשון שנאמר באר היטב ונטלו את האבנים ובאו ולנו במקומן. הלכה: תני. על אבני המלון נכתבו. דברי רבי יודה. רבי יוסי אומר. על אבני המזבח נכתבו. מאן דמר. על אבני המלון נכתבו. בכל יום ויום אומות העולם משלחין נוטריהן ומשיאין את התורה שהיתה כתובה בשבעים לשון. מאן דמר. על אבני המזבח נכתבו. לא לשעה היו ונגנזו. עוד הוא מעשה ניסים. נתן הקדוש ברוך הוא בינה בלב כל אומה ואומה והשיאו את התורה שהיתה כתובה בשבעים לשון. מאן דמר. על אבני המלון נכתבו. ניחא ושדת אותם בשיד. מאן דמר. על אבני המזבח נכתבו. מה מקיים ושדת אותם בשיד. בין כל אבן ואבן. רבי שמואל בר נחמני בשם רבי יונתן. והיו עמים משרפות סיד. מסיד נטלו איפופסין שלהן מיתה. רבי אבא בר כהנא בשם רבי יוחנן. והגוים חרוב יחרבו. מחורב נטלו איפופסין שלהן מיתה. נמצאת אומר. שלשה מיני אבנים הן. אבני המלון. ואבנים שהניח יהושע תחת כפות רגלי הכהנים. ואיסטליות שנתן להן משה. אמר רבי חנינן. פשיט לן. ארבעה מיני אבנים הן. אמר רבי סימון בר זביד. ויאות. אין תימר. אבני המלון. לשעה היו ונגנזו. אין תימר. אבנים שהקים יהושע תחת כפות רגלי הכהנים. משוקעות היו במים. אין תימר. איסטליות שנתן להן משה. כבר נכנסו עמהן לארץ. אלא כן אנן קיימין באבנים שהקים להן יהושע על גב הירדן. תני. רבי יודה בר אלעאי אומר. אבא חלפתא ורבי אלעזר בן מתיה וחנינה בן חכינאי עמדו על אותן האבנים ושיערום כל אחת ואחת משוי ארבעים סאה. מיכן את למד כמה היה באשכול. כתיב והרימו לכם איש אבן אחת על שכמו. לא דמי ההוא דטען מן ארעא לכתפיה לההוא דטען מארעא לארכובתיה. ומן ארכובתיה לכתפיה. לא דמי ההוא דטען מן ארעא לארכובתיה ומן ארכובתיה לכתפיה לההוא דאוחרן תלי ליה. לא דמי ההוא דאוחרן תלי ליה לההוא דטעין בתריין. כתיב איש אחד לשבט. על דעתיה דרבי עקיבה דו אמר לשונות רבויים הן. (3) שנים עשר היו. שמנה באשכול וארבע בתאנים ורמונים ובנושא כלים. (2) על דעתיה דרבי שמעון דהוא אומר לשונות כפולין הן. (1) עשרים וארבעה היו. ששה עשר באשכול ושמונה בתאינים ורימונים ובנושא כלים. (4) על דעתיה דרבי ישמעאל טורטורין. על דעתיה דרבי עקיבה טורטורין וטורטורי טורטורין. כתיב ויעמדו המים היורדים מלמעלה קמו נד אחד הרחק מאד מאדם העיר אשר מצד צרתן. אמר רבי יוחנן. אדם קרייה וצרתן קרייה. שנים עשר מיל מזו לזו. מלמד שהיו המים גדושין ועולין כמצד צרתן. וכי אי זה קל. המים או אדם. המים קלין מאדם. תדע לך שהוא כן. אלא מלמד שהיו המים גדושין ועולין כיפין על כיפין. רבי לוי אמר. עד לבו שלרקיע. תמן אמרין. עד בבל. נאמר כאן הרחק ונאמר להלן מארץ רחוקה מאד באו אלי מבבל. תני. רבי אליעזר בן יעקב אומר. יותר משלש מאות מיל היו המים גדושין ועולין כיפין על גבי כיפין עד שראו אותן כל אומות העולם. הדא היא דכתיב. ויהי כשמוע כל מלכי האמורי אשר בעבר הירדן וכל הכנעני אשר על הים את אשר הוביש יי את מי הירדן מפני בני ישראל עד עברם וגו׳. אמר רבי שמעון בן לקיש. בירדן קיבלו עליהן את הנסתרות. אמר להן יהושע. [אם אין אתם] מקבלין עליכם את הנסתרות המים באין ושוטפין אתכם. אמר רבי סימון בר זבדא. ויאות. תדע לך שהוא כן. שהרי עכן חטא ורובה שלסנהדרין נפלה בעי. אמר רבי לוי. ביבנה הותרה הרצועה. יצתה בת קול ואמרה. אין לכם עסק בנסתרות.