תלמוד ירושלמי סוכה פרק א הלכה ז

משנה: מסככין בנסרים דברי רבי יהודה ורבי מאיר אוסר. נתן עליה נסר שהוא רחב ארבעה טפחים כשירה ובלבד שלא יישן תחתיו: הלכה: רבי ירמיה בשם רב. בשיש בהן רוחב [ארבע] נחלקו. רבי יסא בשם רבי יוחנן. במשופין בכלים נחלקו. והא רבי ירמיה בשם רב. בשיש בהן רוחב ארבע נחלקו. הא במשופין לכלים דברי הכל מותר. מן מה דאמר רבי ירמיה בשם רב. סיככה בשלביות פסולה. ואמרין. כרבי מאיר הורי. הדא אמרה. היא הדא היא הדא. הא רבי יוסי בשם רבי יוחנן. במשופין לכלים נחלקו. הא בשיש בהם רוחב ארבעה דברי הכל אסור. מן מה דהורי רבי יסא בסדרא רבא. מלתרה מסככין [בה]. ואמרין. כרבי יודה הורי. הדא אמרה. היא הדא היא הדא. שמואל אמר. הדא דאת אמר. לאורך. אבל לרוחב כשר. רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש תריהון אמרין. בין לאורך בין לרוחב כשר. רבי זריקן בשם רב המנונא. כדברי מי שהוא פוסל כאן פוסל כאן. רבי בין ורבי בון בעון קומי רבי זעורה. מה רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש תריהון אמרין. אמר לון. משם שאין סכך פסול פוסל אלא בארבע אמות. מתניתא פליגא על רב המנונא. סוכה שאינה מחזקת אלא ראשו ורובו ושולחנו. והביא נסר ויצרף ממנו שלשה טפחים. אין תימר לרוחב. לית יכיל. דאמר רבי זריקן בשם רב המנונא. כדברי מי שהוא פוסל כאן פוסל כאן. אלא כן אנן קיימין לאורך. ואיפשר שלא יישן תחתיו.