תלמוד ירושלמי סוכה פרק ד הלכה ז
משנה: כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת אלא שהיה ממלא מערב שבת חבית של זהב שאינה מקודשת מן השילוח ומניחה בלשכה. נשפכה או נתגלתה היה ממלא מן הכיור שהמים והיין המגולים פסולין מעל גבי המזבח: הלכה: למה לי שאינה מקודשת. ואפילו מקודשת. לא כן אמר רבי אחא רבי חיננא בשם רבי יסא. וקדשת את המזבח והיה המזבח קדש קדשים. מה המזבח אינו מקדש אלא בדעת אף הכלים לא יקדשו אלא בדעת. חזקיה אמר. שלא יהו אומרין. ראינו מים שנתמלאו לקידוש ידים ורגלים נפסלין בלינה. דבית רבי ינאי אמרין. שלא יהו אומרין. ראינו מי החג נפסלין בלינה. רבי יוחנן אמר. מפני מראית העין. ולא ידעין אין כהדא דחזקיה אין כהדא דרבי ינאי דברי הכל. רבי פדת בשם רבי הושעיה. מי סוטה נפסלין בלינה. רבי אבונה. כל שאינו ממינו למזבח אין הלינה פוסלת בו. הוון בעיי מימר. עבר והביא כשר. תנה רבי יושוע דרומייא קומי רבי יונה. שהמים והיין המגולין פסולין מעל גבי המזבח. מה טעם. ושה אחת מן הצאן מן המאתים ממשקה ישראל. מדבר שהוא מותר לישראל. עד כדון מים. יין. אמר רבי שובתיי. המשמח אלהים ואנשים.
