תלמוד ירושלמי סוכה פרק ה הלכה ב

משנה: מוצאי יום טוב הראשון של חג היו יורדין לעזרת הנשים ומתקנין שם תקון גדול ומנורות של זהב היו שם וספלים של זהב בראשיהן. וארבעה סולמות על כל מנורה ומנורה וארבעה ילדים מפרחי כהונה ובידיהן כדי שמן של מאה ועשרים לוג והן מטילין על כל ספל וספל: הלכה: אמר רבי יהושע בן חנניה. כל ימים שלשמחת בית השואבה לא היו טועמין טעם שינה כל עיקר. כתחילה היו הולכין להקריב תמיד שלשחר. משם היו הולכין להקריב את המוספין. ומשם היו הולכין [להקריב נדרים ונדבות. ומשם היו הולכין] לוכל ולשתות. ומשם היו הולכין לתלמוד תורה. ומשם היו הולכין להקריב תמיד שלבין הערבים. ומשם היו הולכין לשמחת בית השואבה. והא תני. שבועה שלא אישן שלשה ימים. מלקין אותו וישן מיד. מתנמנמין היו. ומתקנין שם תקון גדול. מה תיקון היו עושין שם. שהיו מעמידין האנשים בפני עצמן והנשים בפני עצמן. כהיא דתנינן תמן. וחלקה היתה בראשונה והקיפוה כצוצטרה שהנשים רואות מלמעלן והאנשים מלמטן כדי שלא יהו מעורבין. ממי למדו מדבר תורה. וספדה הארץ משפחות משפחות לבד. תרין אמורין. חד אמר. זה הספידו שלמשיח. וחורנה אמר. זה הספידו שליצר הרע. מאן דאמר. זה הספידו שלמשיח. מה אם בשעה שהן אבילין את אמר. האנשים בפני עצמן והנשים בפני עצמן. בשעה שהן שמחים לא כל שכן. מאן דאמר. זה הספידו שליצר הרע. מה אם בשעה שאין יצר הרע קיים את אמר האנשים בפני עצמן והנשים בפני עצמן. בשעה שיצר הרע קיים לא כל שכן. ומנורות של זהב היו שם. בר קפרא אמר. וגובהן מאה אמה. והא תני. כל דתלי מאה אמין בעי בסיס תלתין ותלת. סולמא מיכא תלתין ותלת וסולמא מיכא תלתין ותלת. והתני. כל העזרה לא היתה אלא אורך מאה ושמונים ושבע על רוחב מאה ושלשים וחמש. אשכח תני. מקומן מעשה ניסים היו. מה. ביד כולהם מאה ועשרים לוג. או ביד כל אחד ואחד מאה ועשרים לוג.