תלמוד ירושלמי סנהדרין פרק ב הלכה ד

משנה: מת לו מת אינו יוצא מפתח פלטורין שלו. רבי יהודה אומר אם רוצה לצאת אחר המיטה יוצא שכן מצינו בדוד שיצא אחר מיטתו של אבנר שנאמר והמלך דוד הלך אחרי המיטה. אמרו לו לא היה הדבר אלא לפייס. וכשמברין אותו כל העם מסובין על הארץ והוא מיסב על הדרגש: הלכה: מת לו מת אינו יוצא מפתח פלטורין שלו. הדא אמרה. דרגש יש בו משום כפיית המיטה. המלך אינו חייב בכפיית המיטה. אית תניי תני. הנשים מהלכות תחילה והאנשים אחריהם. ואית תניי תני. אנשים תחילה והנשים אחריהם. מאן דמר הנשים תחילה. שהן גרמו מיתה לעולם. מאן דמר האנשים תחילה. מפני כבוד בנות ישראל שלא יהו מביטין בנשים. והכתיב והמלך דוד הולך אחרי המיטה. אמרו לא היה דבר אלא לפייס. מאן דהוה מפייס לנשייא הוה מפייס לגובריא ומאן דהוה מפייס לגובריא הוה מפייס לנשייא. כתיב ויסוב דוד וגו׳. מהו הריקים. אמר רבי בא בר כהנא. הריקים שבריקים זו ארכסטס. אמרה לו. היום נגלה כבוד בית אבא. אמרו עליו על בית שאול שלא ראו אותן לא עקב ולא גודל מימיהן. הדא היא דכתיב ויבא אל גדרות הצאן. רבי בון ברבי לעזר. גדר לפנים מגדר היה. ויבא שאול להסך את רגליו. הוה חמי ליה משלשל ציבחד ומסליק ציבחד. אמר. ארור מגע בהדין צניעה. הדא דו מר ליה. הנה היום הזה אשר ראו עיניך וגו׳. ואחס עליך אין כתוב כאן אלא ותחס עליך. צניעותך היא חסה עליך. ויאמר דוד אל מיכל וגו׳. ועם האמהות אשר אמרת עמם אכבדה. שאינן אמהות אלא אימהות. ובמה נענשה. ולמיכל בת שאול לא היה לה וולד. והכתיב והששי יתרעם לעגלה אשתו. אלא שגעת כעגלה ומתה. אין לך אדם בישראל שביזה עצמו על המצות יותר מדוד. מפני מה ביזה עצמו על המצות. שהיו מביטין בארון ומתים. דכתיב ויך באנשי בית שמש וגו׳. רבי חנינה ורבי מנא. חד אמר. ויך בעם שבעים איש זו סנהדרין. וחמשים אלף שהיו שקולין כנגד חמשים אלף. וחד אמר. ויך בעם שבעים איש זו סנהדרין. וחמשים אלף מעם הארץ. כתיב שיר המעלות לדוד יי לא גבה לבי בשעה שמשחני שמואל. ולא רמו עיניי בשעה שהרגתי את גולית. ולא הלכתי בגדולות בשעה שהעליתי הארון. ובנפלאות ממני בשעה שהחזירוני למלכותי. אלא אם לא שיויתי ודוממתי כגמול עלי אמו כגמול עלי נפשי. כהן ינקא דנחית ממעי אימיה כן הוות נפשי עלי.