תלמוד ירושלמי סנהדרין פרק ד הלכה ח
משנה: סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה כדי שיהו רואין זה את זה. ושני סופרי דיינין עומדין לפניהן אחד מימין ואחד משמאל וכותבין דברי מזכין ודברי מחייבין. רבי יהודה אומר שלשה היו. אחד כותב דברי מחייבין ואחד כותב דברי מזכין והשלישי כותב דברי מזכין ודברי מחייבין: ושלש שורות של תלמידי חכמים יושבין לפניהן וכל אחד ואחד מכיר את מקומו. צרכו לסמוך סומכין מן הראשונה. אחד מן השנייה בא לו לראשונה ואחד מן השלישית בא לו לשנייה. ובוררין להן עוד אחד מן הקהל ומושיבין אותו בשלישית. ולא היה יושב במקומו של ראשון אלא יושב במקום שהוא ראוי לו: הלכה: שלש שורות שלתלמידי חכמים כול׳. רבי בא בר יסא בשם רבי יוחנן. נאמר כאן עדה ונאמר להלן עדה. מייתי לה רב ממתניתא. מתניתא אמרה. הוי זנב לאריות ולא ראש לשועלים. מתלא אמרה. הוי ראש לשועלים ולא זנב לאריות. דתנינן. צרכו לסמוך סומכין מראשונה.
