תלמוד ירושלמי סנהדרין פרק ד הלכה ט

משנה: כיצד מאיימין על עידי נפשות היו מכניסין אותן ומאיימין עליהן שמא תאמרו מאמד ומשמועה עד מפי עד ומפי אדם נאמן שמעתם או שמא אי אתם יודעין שסופינו לבדוק אתכם בדרישה ובחקירה. הוו יודעין שלא כדיני ממונות דיני נפשות. דיני ממונות אדם נותן ממון ומתכפר לו. דיני נפשות דמו ודם זרעיותיו תלויין בו עד סוף כל הדורות. שכן מצינו בקין כשהרג את אחיו שנאמר בו קול דמי אחיך צעקים אלי מן האדמה: אינו אומר דם אחיך אלא דמי אחיך דמו ודם זרעיותיו. דבר אחר דמי אחיך שהיה דמו מושלך על העצים ועל האבנים. לפיכך נברא האדם יחידי בעולם ללמד שכל המאבד נפש אחת מעלין עליו כאילו איבד עולם מלא. וכל המקיים נפש אחת מעלין עליו כאילו קיים עולם מלא. ומפני שלום הבריות שלא יאמר אדם לחברו אבא גדול מאביך ושלא יהו המינין אומרים הרבה רשויות יש בשמים. ולהגיד גדולתו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכולן דומין זה לזה. ומלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד דומה לחברו. לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם. ושמא תאמרו מה לנו ולצרה הזאת והלא כבר נאמר והוא עד או ראה או ידע וגו׳. שמא תאמרו מה לנו לחוב בדמו של זה והלא כבר נאמר ובאבד רשעים רנה: הלכה: כיצד מאיימין כול׳. כיצד מאומד. לא תאמרו. ראינוהו רודף אחריו וסייף בידו. נכנס לחורבה אחריו. נכנסנו אחריו ומצאנוהו הרוג. ראינוהו יוצא והסייף מטפטפת דם. אמר רבי שמעון בן שטח. אראה בנחמה אם לא ראיתי רודף אחר אחר נכנס לחורבה. נכנסתי אחריו ומצאתיו הרוג וזה יוצא וסייף מנטף דם. אמרתי לו. אראה בנחמה שזה הרגו. אבל מה אעשה שאין דמך מסור בידי אלא היודע מחשבות יפרע מאותו האיש. לא הספיק לצאת משם עד שהכישו נחש ומת. לפיכך נברא אדם כול׳. אדם נברא יחידי בעולם מפני המשפחות שלא יהו מתגרות זו בזו. והלא דברים קל וחומר. ומה אם בזמן שהן בני אב אחד מתגרות זו בזו. אילו היו בני שנים על אחת כמה וכמה. דבר אחר. שלא יהו הצדיקים אומרים. אנו בני צדיק ואתם בני רשעים. להגיד גדולתו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא כול׳. להגיד גדולת מלך מלכי המלכים שמחותם אחד טובע כל החותמות ואין אחד מהן דומה לחבירו. שנאמר תתהפך כחומר חותם. ומפני מה שינה פרצופותיהן. שלא יהא אדם קופץ והולך לאשת חבירו או לשדה חבירו. תני בשם רבי מאיר. שלשה דברים שינה הקדוש ברוך הוא בבני אדם. מראה פנים ודעת וקול. מראה ודעת מפני הגזלנין. וקול מפני הערוה. אמר רבי יצחק. אפילו תינתא או חיטתא לא דמיא לחבירתה. אדם נברא בערב שבת כדי שייכנס תחילה למצוה. דבר אחר. למה נברא באחרונה. משל למלך שעשה סעודה. כשמתקין הסעודה מזמין האורחין. כך חכמות בנתה ביתה. זה הקדוש ברוך הוא שבנה את העולם בחכמה. שנאמר יי בחכמה יסד ארץ וגו׳. חצבה עמודיה שבעה. אילו שבעת ימי בראשית. טבחה טבחה מסכה יינה. אילו ימים ונהרות וכל צורכי העולם. מי פתי יסור הנה. זה אדם וחוה. שמא תאמרו מה לנו ולצרה כול׳. כתיב ויעבר הרינה במחנה. מהו הרינה. הריני. וכן הוא אומר בצאת לפני החלוץ וגו׳. ללמדך שאף מפלת הרשעים אינה שמחה לפני המקום.