תלמוד ירושלמי סנהדרין פרק ז הלכה ד
משנה: מצות הנחנקין היו משקעין אותו בזבל עד ארכובותיו. ונותנין סודרין קשה לתוך הרכה וכורך על צוארו. זה מושך אצלו וזה מושך אצלו עד שנפשו יוצאה: הלכה: מצות הנחנקין כול׳. חנק לית משכח. אמרת. הרי זו מיתה בתורה. וכל מיתה שנאמרה בתורה סתם אין את רשאי למושכה להחמיר עליה אלא להקל עליה. דברי רבי יאשיה. אמר לו רבי יונתן. לא מפני שהיא קלה אלא שנאמרה סתם. וכל מיתה שנאמרה סתם אי אתה רשאי להחמיר עליה אלא להקל עליה. תלו אותו בחנק. אמרת. סדר חנק כך הוא. זה מושך אצלו וזה מושך אצלו. כהנא בעא קומי רב. תמן את מר. זה מושך הילך וזה מושך הילך. וכא את מר. זה מושך אצלו וזה מושך אצלו. אמר ליה. תמן זה מלפניו וזה מלאחריו. ברם הכא דין מן דין סיטרא ודין מן דין סיטרא.
