תלמוד ירושלמי סנהדרין פרק ז הלכה י

משנה: הנותן מזרעו למולך אינו חייב עד שימסור למולך ויעביר באש. מסר למולך ולא העביר באש. העביר באש ולא מסר למולך אינו חייב עד שימסור למולך ויעביר באש. בעל אוב זה פיתום והמדבר משחיו וידעוני זה המדבר בפיו. הרי אלו בסקילה והנשאל בהן באזהרה: הלכה: הנותן מזרעו למולך. אזהרה לנותן מזרעו למולך מניין. ומזרעך לא תתן להעביר למולך. כרת מניין. כי מזרעו נתן למולך ונכרתה. עונש מניין. איש איש מבני ישראל ומן הגר הגר בישראל אשר יתן מזרעו למולך מות יומת עם הארץ ירגמוהו באבן. ומזרעך לא תתן. יכול אפילו מסר ולא העביר יהא חייב. תלמוד לומר ומזרעך לא תתן להעביר. יכול אפילו מסר והעביר שלא למולך יהא חייב. תלמוד לומר ומזרעך לא תתן להעביר למולך. יכול אפילו מסר והעביר למולך שלא באש יהא חייב. תלמוד לומר לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש. עברה עברה לגזירה שוה. מה העברה שנאמרה להלן באש אף כאן באש. נמצאתה אומר. לעולם אינו חייב עד שימסור ויעביר באש למולך. רבי נסה בשם רבי לעזר. לעולם אינו מתחייב עד שימסרנו לכומרים ויטלינו ויעבירנו. העבירו כדרכו מהו. תני. היה מושכו ומעבירו. תני. העבירו ברגלו פטור. רבי לעזר בירבי שמעון מחייב. אחד המולך ואחד שאר עבודה זרה. רבי לעזר בירבי שמעון אומר. אינו חייב אלא למולך בלבד. אינו חייב אלא על יוצאי יריכו. אמר רבי יוחנן. טעמא דרבי לעזר בירבי שמעון מהכא. לא ימצא בך בגופך לא ימצא מעביר. והכרתי אותו מקרב עמו. לרבות שאר עבודה זרה בהיכרת. עונש מניין. מזרעו נתן למולך מות יומת. והוא שהעביר עצמו. לא ברגלו הוא עובר. מפני שהעביר את עצמו. אבל אם היה מושך בו ומעבירו חייב. מה היא דאמר רבי לעזר בירבי שמעון. העבירו ברגלו פטור. בהוא דאעבריה מזקר. רבי בון בר חייה בעא קומי רבי זעירא. מסר ולא העביר תפלוגתא דחזקיה ודרבי יוחנן. דאיתפלגון. טבח ולא מכר. חזקיה אמר חייב. ורבי יוחנן אמר פטור. רבי בא רבי חייה בשם רבי יוחנן. ראה לשון שלימדתך התורה. מולך. כל שתמליכהו עליך. אפילו קיסם אפילו צרור. והכרתי אותו מקרב עמו. לרבות שאר עבודה זרה בהיכרת. רבי נסה בשם רבי לעזר. לרבות שאר עבודה זרה לבנים ולבנות. דתני. אחד המולך ואחד שאר עבודה זרה. בין שעבדה בבנים ובבנות בין שעבדה באבות ובאמהות. חייב. אמר רבי זעירה. בשאין עבודתה לכן. אבל אם היתה עבודתה לכן פטור. אמר רבי הילא. אפילו עבודתה לכן חייב שתים. מתניתא מסייעא לרבי הילא. מולך בכלל עובדי עבודה זרה היה ויצא לידון להקל עליו שלא יהא חייב אלא על יוצאי יריכו. אמר רבי תנחום בר ירמיה. אתייא דרבי לעזר בירבי שמעון כשיטת רבי שמעון אביו. כמה דרבי שמעון אמר. מולך בכלל עובדי עבודה זרה היה. יצא לידון להקל עליו שלא יהא חייב אלא על יוצאי יריכו. כן רבי לעזר בירבי שמעון אמר. בכלל עובדי עבודה זרה היה. יצא לידון להקל עליו שלא יהא חייב אלא על יוצאי יריכו. אמר רבי תנחום בר יודן. אף על גב דרבי לעזר בירבי שמעון אמר. זיבח וקיטר ניסך בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת. מודה שאם עבדה בעבודתה כעבודת הגבוה בעבודת השתחויה שהוא חייב על כל אחת ואחת. מניין שאם עבדה בעבודתה בעבודת גבוה בעבודת השתחויה שהוא חייב על כל אחת ואחת. רבי שמואל בשם רבי זעורה. ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים. אמרו ליה. מטיתנה לקדשים. רבי יסא בשם רבי יוחנן. זיבח לה טלה אחד בעל מום חייב. מאי כדון. כדאמר רבי הילא. לא תעשון כן ליי אלהיכם. כליי אלהיכם לא תעשון כן. אמר רבי פינחס קומי רבי יוסה בשם רב חסדא. היתה עבודתה בבנים ובבנות ועבדה באבות ובאמהות חייב שתים. והוה רבי זעורה חדי בה. סבר מימר. בשיטת רבי הילא רביה איתאמרת. ועל דרבי לעזר בירבי שמעון איתאמרת. אמר ליה. ומה בידך. ועל דרבנין איתאמרת. אמר ליה. ולהדא צורכת. אזהרה לבעל אוב מניין. אל תפנו אל האובות. כרת מניין. והנפש אשר תפנה אל האובות ואל הידעונים וגו׳. עונש מניין. ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני מות יומתו. ולמה לא תנינן ידעוני בכריתות. רבי חזקיה בשם ריש לקיש. מפני שנכללו כולם בלאו אחד אל תפנו אל האובות וגו׳. רבי יסא בשם ריש לקיש. שהוא בלא תעשה שהוא בא מכח עשה. אמר רבי זעורה קומי רבי יסא. הכן לא אתא מתני בר נש מתני ידעוני בכריתות אלא את. אמר ליה. כמה דאישתעי קרייא אישתעיית מתניתה. אוב או ידעוני. או זה פיתום המדבר משיחיו. וידעוני זה המדבר בפיו. הרי אילו בסקילה והנשאל בהן באזהרה. ודורש אל המתים. אית תניי תני. זה הנשאל בגולגולת. אית תניי תני. זה הנשאל בזכורו. מה בין הנשאל בגולגולת למעלה בזכורו. שהנשאל בגולגולת עולה כדרכו ועולה בשבת וההדיוט מעלה את המלך. והמעלה בזכורו אינו עולה כדרכו ואינו עולה בשבת ואין ההדיוט מעלה את המלך. אמר רבי הונא. קרייא מסייע למאן דאמר. אוב זה המעלה בזכורון. מה טעמא. קסמי נא לי באוב והעלי נא לי את אשר אומר אלייך. מה את שמע מינה. אמר רבי מנא. מיכן דהות ידעה מילין מילין סגין. מאי כדון. והיה כאוב מארץ קולך. מיליהון דרבנין מסייען לרבי יסא. דאמר רבי יסא בשם רבנין. מפני שהן מקטירין לשדים. רבי הילא בשם רבי יסא. מפני שנכללו כולן על ידי מעשה.