תלמוד ירושלמי סנהדרין פרק ח הלכה ו

משנה: ברח עד שלא נגמר דינו ואחר כך הקיף זקן התחתון פטור. ואם משנגמר דינו ברח ואחר כך הקיף זקן התחתון חייב: הלכה: ברח עד שלא נגמר דינו כול׳. אמר רבי יאשיה. סח לי זעירה משם אנשי ירושלם. שלשה הן שאם ביקשו למחול מוחלין. ואילו הן. סוטה ובן סורר ומורה וזקן ממרא על פי בית דין. סוטה. ולא מתניתא היא. שבעלה אינו רוצה להשקותה. סברין מימר. עד שלא נכתבה המגילה. אתא מימר. ואפילו משנכתבה המגילה. ובשלא נמחקה המגילה. אבל אם נמחקה המגילה לא בדא. בן סורר ומורה. ולא מתניתא היא. היה אביו רוצה ואמו אינה רוצה. אמו רוצה ואביו אינו רוצה. סברין מימר. עד שלא עמד בדין. אתא מימר לך. ואפילו עמד בדין. ובשלא נגמר דינו. אבל אם נגמר דינו לא בדא. זקן ממרא. הדא דתימר שלא להורגו. אבל להחזירו לא היו מחזירין אותו למקומו. וכשבאתי אצל רבי יהודה בן בתירה לנציבין על שנים הודה לי ועל אחד לא הודה לי. על זקן ממרא לא הודה לי כדי שלא ירבו מחלוקות בישראל. מה טעמון דבית שמי. הבא לי בעלי ואני שותה. מה טעמון דבית הלל. הואיל ואין כאן בעל להשקותה החזירתה התורה לספיקה וספיקה לספיקה. וספיקה לחודיה. תמן תנינן. הפוגמת כתובתה לא תיפרע אלא בשבועה. תני הפוגמת לא הפוחתת. כיצד. היתה כתובתה מאתים והיא אומרת מנה נפרעת שלא בשבועה. מה בין הפוגמת ומה בין הפוחתת. אמר רבי חנינה. [פוגמת] בא משא ומתן בנתיים. פוחתת לא בא משא ומתן בנתיים. רבי ירמיה בעי. כמה דת מר תמן. ועד אחד מעידה שהיא פרועה לא תיפרע אלא בשבועה. ודכותה ועד אחד מעידה שהיא פחותה לא תיפחת אלא בשבועה. אמר רבי יוסי. בשעה שעד אחד מעידה שהיא פרועה אינו מכחיש שנים. ובשעה שמעיד שפחותה מכחיש את שנים. תני. והנפרעת שלא בפניו לא תיפרע אלא בשבועה. ונפרעים מאדם שלא בפניו. אמר רבי ירמיה. תיפתר בשטר שהריבית אוכלת בו. ובית דין גובין רבית. תיפתר שערב לו מגוי. והתני. יורש שפגם אביו שטר חוב הבן גובה בלא שבועה. בזה יפה כח הבן מכח האב. שהאב אינו גובה אלא בשבועה. אמר רבי לעזר. ונשבע שבועת יורש. שלא פיקדנו אבא ושלא אמר לנו אבא ושלא מצינו שטר בין שטרותיו שלאבא ששטר זה פרוע. הא אם נמצא פרוע. רב הושעיה בעי. מתניתא דבית שמי. דבית שמי אומרים. נוטלת כתובתה ולא שותה. אמר רבי יוסי. טעמון דבית שמי הבא לי בעלי ואני שותה. ברם הכא בדין היה אפילו אביו לא ישבע. תקנה תיקנו בו שישבע. בו תיקנו ובבנו לא תיקנו. מכיון שמת העמדת את בנו על דין תורה. נתחייב אביו שבועה בבית דין ומת אין בנו גובה. דלא כן מה נן אמרין. יש אדם מוריש שבועתו לבנו. אמר רבי בא. הכין איתאמרת. פגם אביו שטרו בבית דין ומת אינו גובה. רב חסדא בעי. בגין דהליך תרתין פסיען הוא מפסיד. אילו פגמו חוץ לבית דין את מר. גובה. מפני שפגמו בבית דין את מר. אינו גובה.