תלמוד ירושלמי סנהדרין פרק ט הלכה ב
משנה: ואילו הן הנהרגין הרוצח ואנשי עיר הנדחת. רוצח שהכה את רעהו באבן או בברזל וכבש עליו לתוך המים או לתוך האור ואינו יכול לעלות משם ומת חייב. דחפו לתוך המים או לתוך האור ויכול הוא לעלות משם ומת פטור. שיסה בו את הכלב שיסה בו את הנחש פטור. השיך בו את הנחש רבי יהודה מחייב וחכמים פוטרין. הלכה: רוצח שהכה את רעהו כול׳. כתיב ואם באבן יד אשר ימות בה הכהו וימת מות יומת המכה רוצח הוא מות יומת הרוצח. או בכלי עץ יד אשר ימות בה הכהו וימת רוצח הוא מות יומת הרוצח. כשהוא בא אצל הברזל אינו אומר לא שימות בו ולא שלא ימות בו. אלא אפילו צינורה קטנה דהיא יכלה מקים גו וושטא ומיקטליניה. והוא שיהא באבן כדי להמיתו. בעץ כדי להמיתו. כיוונו כנגד הסוס. כיוונו כנגד החץ. כיוונו כנגד הרומח. העמידו בצינה. השקה אותו מים רעים. העביר את התקרה מעליו וירדו עליו גשמים והרגוהו. פתק אמת המים עליו ובאו עליו המים ושטפוהו. מה טעמא דרבי יודה. מפני הארס הנתון בין הנקבים. מה טעמון דרבנין. לעולם אין האירס נתון בין הנקבים עד שיחזור ויקיא.
