תלמוד ירושלמי סנהדרין פרק ט הלכה ג

משנה: המכה את חברו בין באבן בין באגרוף ואמדוהו למיתה והקל ממה שהיה ולאחר מכאן הכביד ומת חייב. רבי נחמיה אומר פטור שרגלים לדבר: הלכה: המכה את חברו כול׳. כיני מתניתא. רבי נחמיה פוטר וחכמים מחייבין. שרגלים לדבר. רבנין אמרין. שני אמודין רבים על עומד אחד. רבי נחמיה אומר. עומד האמצעי רבה על שניהן. מה טעמא דרבי נחמיה. אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו ונקה המכה. וכי עלתה על דעתך שיהא זה מהלך בשוק והלה נהרג על ידיו. אלא אפילו מת בעמידה ראשונה פטור. מה טעמון דרבנין. ולא ימות ונפל למשכב. וכי אין אנו יודעין שאם לא ימות ונפל למשכב. אלא בשלא עמדוהו למיתה. אם בשלא עמדוהו למיתה בדא כתיב ואם יקום והתהלך בחוץ על משענתו ונקה המכה. הא אם לא קם חייב. אלא בשעמדוהו למיתה. אם בשעמדוהו למיתה בדא כתיב רק שבתו יתן ורפא ירפא. רבי הילא בשם רבי שמעון בן לקיש. חידוש מקרא הוא שיתן. רבי אבהו בשם רבי יוסי בן חנינה. עומד שלטעות הייתה. מה מפקה מביניהון. היקל ממה שהיה ואחר כך הכביד ומת חייב. רבי נחמיה פוטר. שרגלים לדבר. מאן דאמר. חידוש מקרא הוא שיתן. נתן נתן. לא נתן מהו שיתן. מאן דאמר. עומד שלטעות היה. לא נתן אין אומרים לו שיתן. נתן מהו שיטול. מתניתא מסייעה לדין ומתניתא מסייעה לדין. מתניתא מסייעה לרבי יוסי בר חנינה. אמדוהו לחיים ומת. מאימתי מונין לו. משיכביד. הדא אמרה. עומד שלטעות היתה. ואין תימר. חידוש מקרא הוא שיתן. יתן משעה הראשונה. מתניתא מסייעא לרבי שמעון בן לקיש. עמדוהו למיתה וחיה. מאימתי מונין לו. משיכביד. אמר רבי יסי. לית כאן משיכביד אלא משעה הראשונה. הדא אמרה. חידוש מקרא הוא שיתן. ואין תימר. עומד שלטעות היית. נותן עד שעה שימות. הכהו על ידו וצבת. אמרין אסייא. אין מקטעא ידיה חיי הוא. מהו שיתן דמי היד. נישמעינה מן הדא. כי ינצו אנשים. וכי יריבון אנשים. היא מריבה היא מצות. מה תלמוד לומר כי ינצו כי יריבון. כי יריבון כי ינצו. אלא ליתן המתכוין על שאינו מתכוין ואת שאינו מתכוין על המתכוין. ניחא את המתכוין על שאינו מתכוין. ואת שאינו מתכוין על המתכוין. אם שאינו מתכוין הוא מתחייב לא כל שכן על המתכוין. אלא כיני. הכהו על ידו וצבת. אמרין אסייא. אין מקטעה ידיה חיי הוא. מהו שיתן דמי היד. כמה דת אמר תמן. חידוש מקרא הוא שיתן דמי היד. ומה חידוש מקרא הוא שיתן דמי היד. נתכוון להרוג את הבהמה כול׳. רבי יצחק שאל. עמדוהו לחיים ומת. ודרך החיים למות. מכיון דכתיב רק שבתו יתן ורפא ירפא חייב ליתן לו שבת וריפוי. רבי יצחק שאל. עמדוהו למיתה וחיה. ואין דרך המתים לחיות. מכיון דכתיב רק שבתו יתן ורפא ירפא חייב ליתן לו שבת וריפוי.