תלמוד ירושלמי סנהדרין פרק יא הלכה ד

משנה: חומר בדברי סופרים מבדברי תורה האומר אין תפילין כדי לעבור על דברי תורה פטור חמש טוטפות להוסיף על דברי סופרים חייב: אין ממיתין אותו לא בבית דין שבעירו ולא בבית דין שביבנה אלא מעלין אותו לבית דין הגדול שבירושלם ומשמרין אותו עד הרגל וממיתין אותו ברגל שנאמר וכל העם ישמעו וייראו דברי רבי עקיבה. רבי יהודה אומר אין מענין את דינו של זה אלא ממיתין אותו מיד וכותבין ושולחין שלוחים בכל המקומות איש פלוני בן איש פלוני נתחייב מיתה בבית דין: הלכה: חומר בדברי סופרים כול׳. אין ממיתין אותו כול׳. חברייא בשם רבי יוחנן. דודים דברי סופרים לדברי תורה וחביבים כדברי תורה. וחכך כיין הטוב. שמעון בר בא בשם רבי יוחנן. דודים דברי סופרים לדברי תורה וחביבים יותר מדברי תורה. כי טובים דדיך מיין. רבי בא בר כהן בשם רבי יודה בר פזי. תדע לך שדברי סופרים חביבין מדברי תורה. שהרי רבי טרפון אילו לא קרא לא היה עובר אלא בעשה. ועל ידי שעבר על דברי בית הלל נתחייב מיתה. על שם ופורץ גדר ישכנו נחש. תני רבי ישמעאל דברי תורה יש בהן איסור ויש בהן היתר. יש בהן קולים ויש בהן חומרין. אבל דברי סופרים כולן חומר. תדע לך שהוא כן. דתנינן תמן. האומר. אין תפילין. לעבור על דברי תורה פטור. חמש טוטפות להוסיף על דברי סופרים חייב. אמר רבי חיננא בריה דרבי אדא בשם רבי תנחום בר חייה. חמורים דברי זקינים מדברי נביאים. דכתיב אל תטיפו יטיפון. וכתיב אטיף לך ליין ולשכר וגו׳. נביא וזקן למה הן דומין. למלך ששלח שני פלמנטרין שלו למדינה. על אחד מהן כתוב. אם אינו מראה חותם שלי וסמנטירין שלי אל תאמינו לו. ועל אחד כתוב. אף על פי שאינו מראה לכם חותם שלי וסמנטירין שלי תאמינו לו. כך בנביא כתוב ונתן אליך אות או מופת. ברם הכא. על פי התורה אשר יורוך. התורה אמרה. ארבע טוטפות שלארבע פרשיות. עשאן חמש טוטפות שלארבע פרשיות חייב. רבי בא רבי יוחנן בשם רבי הושעיה. אינו חייב עד שיורה בדבר שעיקרו מדברי תורה ופירושו מדברי סופרים. כגון הנבילה כגון השרץ שעיקרן מדברי תורה ופירושן מדברי סופרין. אמר רבי זעירא. לעולם אינו חייב עד שיכפור ויורה בדבר שעיקרו מדברי תורה ופירושו מדברי סופרין. כגון נבילה וכגון שרץ שעיקרן מדברי תורה ופירושן מדברי סופרין. והוא שיגרע ויוסיף בדבר שהוא מגרע והוא מוסיף. זחלין אפוי דרב הושעיה. אמר ליה. צריך לך שחק לך. לא צריך לך הפליג עלך. תלת עשרי שנין עבד עליל קומי רביה דלא צריך ליה. רבי שמואל בשם רבי זעורא. אילו לא דייו אלא שהיה מקביל פני רבו. שכל המקביל פני רבו כאילו מקבל פני שכינה. התיב רבי ברכיה. והא תנינן. גופה שלבהרת כגריס הקילקי מרובע. אמר רבי אבמרי. מאן דאמר דכן. התיב רבי בא בר ממל. והא תאני. שתי פרשות שבמזוזה. אמר ליה. היא תפילין היא מזוזה. התיב רב המנונא. והא תני. בציצית ארבע אצבעות שלארבעה חוטין. עשאן שלש אצבעות שלארבעה חוטין. אמר ליה. גרע ולא הוסיף. התיב רבי חגיי קומי רבי יוסי. והא תני. שליש לרביכה שליש לחלות שליש לרקיקים. שילשן שליש לרביכה שליש לחלות שליש לרקיקים. אמר ליה. מיגרע מן הרביכה ומוסיף על החלות ועל הרקיקין.