תלמוד ירושלמי סנהדרין פרק י הלכה ו

משנה: אנשי עיר הנדחת אין להן חלק לעולם הבא שנאמר יצאו אנשים בני בליעל מקרבך וידיחו את יושבי עירם לאמור. הא אינן נהרגין עד שיהיו מדיחים מאותה העיר ומאותו השבט ועד שיודח רובה ועד שידיחוה אנשים. הדיחוה נשים וקטנים או שהודח מעוטה או שהיו מדיחיה מחוצה לה הרי אילו כיחידים צריכים שני עדים והתרייה לכל אחד ואחד. זה חומר ביחידים מבמרובים שהיחידים בסקילה לפיכך ממונם פלט והמרובים בסיף לפיכך ממונן אבד: הלכה: אנשי עיר הנדחת כול׳. עיר. לא כפר. עיר. לא כרך. והיא שתהא מחמשה ועד עשרה. דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר. ממאה ועד רובו שלשבט. שנים שהדיחו את שנים. אותם שנים שהדיחו את שנים מהו ליתן עליהם תורת המדיחין תורת הנידחים. היו שם גרים ותושבים מהו שישלימו לרוב. היו שם ביברים שלחיה ושלעופות ושלדגים עוף שהוא טס למעלה מעשרה מהו. רבי שמעון אומר. חמורה שריפה מסקילה. ורבנין אמרין. חמורה סקילה משריפה. רבי שמעון אומר. חמור חנק מהרג. ורבנין אמרין. חמור הרג מחנק.