תלמוד ירושלמי עבודה זרה פרק ב הלכה ז

משנה: אמר רבי יהודה שאל רבי ישמעאל את רבי יהושע כשהיו מהלכין בדרך מפני מה אסרו גבינות הגוים. אמר לו מפני שמעמידין אותה בקיבה של נבילה. אמר לו והלא קיבת עולה חמורה מקיבת נבילה ואמרו כהן שדעתו יפה שורפה חיה ולא הודו לו אלא אמרו לא נהנין ולא מועלין. חזר ואמר לו מפני שמעמידין אותה בקיבת עגלי עבודה זרה. אמר לו אם כן למה לא אסרוה בהנאה. השיאו לדבר אחר אמר לו ישמעאל אחי היאך אתה קורא כי טובים דדיך מיין או כי טובים דודייך. אמר לו כי טובים דודייך. אמר לו אין הדבר כן שהרי חברו מלמד עליו לריח שמניך טובים: הלכה: אמר רבי יהודה שאל רבי ישמעאל את רבי יהושע כול׳. רבי יעקב בר אחא רבי שמעון בר בא בשם רבי יהושע בן לוי. מפני עגלים ששם נשחטין לשם עבודה זרה. שמע רבי יוחנן ומר. יפה לימדנו רבי. שכן השוחט בהמה לעבודה זרה אפילו פירשה אסור. רבי יוחנן בעי. מצא בה טבעת. אמר רבי יוסי. טבעת בעינה היא. פירשה גופה היא. רבי חייה בר בא בשם רבי יוחנן. בראשונה היו אומרין. אין מעמידין לא בקיבת הנבילה ולא בקיבת הגוי. חזרו לומר. מעמידין בקיבת הנבילה ואין מעמידין בקיבת הגוי. רבי בא בר זבדא רבי שמואל בר רב יצחק בעי. זו להוציא מדברי רבי ליעזר. שרבי ליעזר אומר. שמחשבת נכרי לעבודה זרה. אתא רבי אסי בשם רבי יוחנן. בראשונה היו אומרין. מעמידין בקיבת הנבילה ולא בקיבת הגוי. חזרו לומר. מעמידין בין בקיבת נבילה בין בקיבת הגוי. לישן מתניתא מסייעא לרבי חייה בר בא. קיבת הנכרי ושלנבילה אסורה כמשנה הראשונה. טריפה שינקה מן הכשירה קיבתה מותרת כמשנה האחרונה. כשירה שינקה מן הטריפה קיבתה אסורה כמשנה האחרונה. ואפילו דיסברון בית שמי כבית הלל במשנה הראשונה הוי ביצה גידולי גופה. קיבה ממקום אחר באת. ואתייא כיי דמר רבי יוסי בירבי בון בשם רבי יוחנן. מעשה בבנו שלרבי יהודה בן שמוע שבקעו להן זאיבים יותר משלש מאות צאן. ובא מעשה לפני חכמים והתירו קיבותיהן. אמרו. ביצה גידולי גופה. קיבה ממקום אחר באת לו. מפני שמעמידין אותה כול׳. חברייה בשם רבי. דודים דברי סופרים לדברי תורה וחביבים יותר מדברי תורה. וחכך כיין הטוב. שמעון בר בא בשם רבי יוחנן. דודים דברי סופרים לדברי תורה וחביבים יותר מדברי תורה. כי טובים דודיך מיין. רבי בא בר כהן בשם בר פזי. תדע לך שדברי סופרין חביבין יותר מדברי תורה. שהרי רבי טרפון אילו לא קרא לא היה עובר אלא בעשה. מפני שעבר על דברי בית הלל חייב מיתה. על שם ופורץ גדר ישכנו נחש. תני רבי ישמעאל. דברי תורה יש בהן איסור ויש בהן היתר ויש בהן קלין ויש בהן חמורין. אבל דברי סופרין כולן חומר. דתנינן תמן. האומר. אין תפילין. לעבור על דברי תורה. פטור. חמש טוטפות. להוסיף על דברי סופרים. חייב. רבי חנינה בשם רבי אידי בשם רבי תנחום ברבי חייה. חמודין דברי זקינים מדברי נביאים. דכתיב אל תטיפו יטיפון. וכתיב אטיף לך ליין ולשכר. נביא וזקן למה הן דומין. למלך ששילח שני סימנטירין שלו למדינה. על אחד מהן כתב. אם אינו מראה לכם חותם שלי וסימנטירין שלי אל תאמינו לו. ועל אחד מהן כתב. אף על פי שאינו מראה לכם חותם שלי וסימנטירין שלי האמינו לו. כך בנביא כתוב ונתן אליך אות או מופת. ברם הכא. על פי התורה אשר יורוך. רבי יעקב בר אחא רבי שמעון בר בא בשם רבי יהושע בן לוי. מפני שרוב עגלים ששם נשחטין לשם עבודה זרה. שמע רבי יוחנן ומר. יפה לימדנו רבי. שכן השוחט בהמה לעבודה זרה אפילו פירשה אסור. רבי יוחנן בעי. מצא בה טבעת. אמר רבי יוסי. טבעת בעיינה היא. פירשה גופה היא. מה שורפה. גמי לה. רבי שמעון בן לקיש אמר. בכוס זוהם. הדא אמרה. השותה בכוס זוהם לא נהנה ולא מועל. מפני מה לא גילה לו. אמר רבי יוחנן. מפני שבקרוב אסרום. ורבי ישמעאל היה קטן. רבי חונייה אמר. רבי חמא בר עוקבא מקשי. אם להפליגו בדברים היה מבקש היה לו להשיאו בחמש השאות שבתורה. ואילו הן. שאת. ארור. מחר. משוקדים. וקם. הלא אם תיטיב שאת או שאת אם לא תיטיב. כי באפם הרגו איש וברצנם עקרו שור ארור או ארור אפם כי עז. ויאמר משה אל יהושע צא הלחם בעמלק מחר או מחר אנכי נצב על ראש הגבעה. ובמנורה ארבעה גביעים משוקדים או משוקדים כפתריה ופרח‍יה. ויאמר יי אל משה הנך שכב עם אבתיך וקם או וקם העם הזה וזנה. רבי תנחומא מוסיף הדא. ובני יעקב באו מן השדה כשמעם או כשמעם ויתעצבו האנשים. אמר רבי לא. יש דברים שמשיקין עליהן את הפה. היכמה דאת אמר ישקיני מנשיקות פיהו. אמר רבי יצחק. כתוב ואותי צוה יי. אותי ואותי. נאמרו לי דברים שנאמרו לכם. ונאמרו לי דברים שנאמרו ביני לבין עצמי. רבי שמעון בן חלפותא רבי חגי בשם רבי שמואל בר נחמן. כבשים ללבושך ומחיר שדה עתודים. כבשים כתיב. הא כיצד. בשעה שתלמידין קטנים כבוש לפניהן דברי תורה. הגדילו ונעשו כעתודים גלה להם רזי תורה. ודא מסייעה למה דתני רבי שמעון בן יוחי. ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. מה הסימה הזאת אינה נגלית לכל ברייה כך אין לך רשות לשקע את עצמך בדברי תורה אלא לפני בני אדם כשירין.