תלמוד ירושלמי עבודה זרה פרק ד הלכה ט
משנה: דורכין עם הנכרי בגת אבל לא בוצרין עמו. ישראל שהוא עושה בטומאה לא דורכין ולא בוצרין עמו. אבל מוליכין עמו חביות לגת ומביאין עמו מן הגת. הלכה: דורכין עם הנכרי בגת כול׳. אמר רבי יונה. הדא דאת אמר. והוא שהילכו עליהן דרוכית שתי וערב. אבל לא הילכו עליהן דרוכית שתי וערב לא בדא. רבי יוסי בעי. אם בשהילכו עליהן דרוכית שתי וערב אפילו כמשנה הראשונה. דתני. בראשונה היו אומרין. בוצרין עם הנכרי ודורכין עם ישראל מפני שעושה בטומאה. ואין דורכין עם הגוי. חזרו לומר. אין בוצרין עם הנכרי ואין דורכין עם ישראל שהוא עושה בטומאה. אבל דורכין עם הגוי ומסייעין עמו עד שיתעלם מעיניהם. נתעלם מעיניהם נעשה יין נסך. מה טעמיה דרבי יונה. שכבר ניטמו מהכשר בצירה. מה טעמיה דרבי יוסי. טהורים היו דבר תורה. את הוא שגזרתה עליהן טומאה. חייליה דרבי יוסי מהדא. דמר רבי יוסי בשם רבי הילא. בדין היה שיהא אדם פוטר את טיבלו דבר תורה. דכתיב ונתתם ממנו את תרומת יהוה לאהרן הכהן. עשה שינתנו לאהרן הכהן בכהונתו. וכאן הואיל ואין את יכול ליתנו לאהרן הכהן בכהונתו רשאי אתה לטמותן.
