תלמוד ירושלמי עבודה זרה פרק ד הלכה י

משנה: נחתום שהוא עושה בטומאה לא לשין ולא עורכין עמו אבל מוליכין עמו פת לפלטר. הלכה: נחתום שעושה בטומאה כול׳. ותני עלה לא לותתין ולא טוחנין ולא בוללין עמו. אמר רבי הילא. כאן דחולין כאן דתרומה. והתנינן. נחתום. אית לך מימר נחתום בתרומה. חברייא אמרי. כאן בלותת כאן בשאינו לותת. והא תנינן. אבל משתטיל למים לא תגע אצלה שאין מחזקין ידי עוברי עבירה. רבי חייה ורבי אמי. חד אמר. חרוש בה טבאות ואנא נסב לה מינך בתר שמיטתה. וחד אמר. אישר. מאן דאמר. חרוש בה טבאות ואנה נסב לה מינך בתר שמיטתה. מהו שואלין בשלומן. אישר. ומאן דאמר לגוי. אישר. מהו שואלין בשלומן של ישראל. שלום עליכם. דלמא. רבי חנינה בר פפא ורבי שמואל בר נחמן עברון על חד מן חורשי שביעית. אמר ליה רבי שמואל בר נחמן. אישר. אמר ליה רבי חנינה בר פפא. לא כן אלפן רבי. ולא אמרו העוברים וגו׳. שאסור לומר לחורשי שביעית. אישר. אמר לקרות את יודע לדרוש אי את יודע. ולא אמרו העוברים. אילו האומות שהן עוברין מן העולם שלא אמרו לישראל. ברכת יי עליכם. ומה ישראל אומרין להם. ברכנו אתכם בשם יי. וישראל אומרים להם. לא דייכם כל הטובות והנחמות הבאים לעולם בשבילינו. ואין אתם אומרים לנו. בואו ושאו לכם מן הברכות. ולא עוד אלא שאתם מגלגלין עלינו פיסים וזימיות וגולגליות וארנונות. הורי רבי אמי. לרדות עמו אסור. ודכוותה. לזלוף עמו אסור.