תלמוד ירושלמי עירובין פרק א הלכה ז

משנה: בכל עושין לחיים אפילו בדבר שיש בו רוח חיים רבי מאיר אוסר. ומטמא משום גולל ורבי מאיר מטהר. כותבין עליו גיטי נשים ורבי יוסי הגלילי פוסל: הלכה: בכל עושין לחיים כול׳. תני. כל דבר שיש בו רוח חיים עושין אותו דופן ואין עושין אותו לחי. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים. אין עושין אותו דופן אבל עושין אותו לחי. אמר רבי אחא. חד תנא הוא. מאן דמר. עושין אותו דופן. עושין אותו לחי. ומאן דמר. אין עושין אותו דופן. אין עושין אותו לחי. אמר רבי יוסה. תרין תנאין אינון. ולמה עושין אותו דופן. שאילו ישמט אינו מרגיש. ואין עושין אותו לחי. שאילו ישמט הוא מרגיש. קם רבי יושוע דרומיא עם תלמידוי דרבי אחא. אמרו לו. אמרין דבתריה. דהיא פליגא על רבכון. וחכמים אומרים. אין עושין אותו דופן אבל עושין אותו לחי. מה אם בשעה שאילו ישמט אינו מרגיש את אמר. מותר. כאן שאילו ישמט הוא מרגיש. לא כל שכן. הוי. תרין תניין אינון על דרבי אחא. היכמה דתימר תמן. תרין תניין אינון על דרבי יוסי. כן את אמר אוף הכא. תרין תניין אינון על דרבי אחא. רבי שמעון בר כרסנא בשם רבי אחא. רבי מאיר ורבי יוסה ורבי אלעזר בן עזריה שלשתן אמרו דבר אחד. רבי מאיר דלחיים. מטמא משום גולל. רבי מאיר מטהר. רבי יוסה דאהילות. רבי יוסה אומר. הבית שבספינה אינו מביא את הטומאה. רבי אלעזר בן עזריה. דתני. מעשה בירבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבה שהיו באין בספינה. ועשה רבי עקיבה סוכה בראש הספינה. ובאת הרוח והפריחתה. אמר לו רבי אלעזר בן עזריה. עקיבה. היכן סוכתך. מה טעמה דרבי יוסי הגלילי. ספר. מה ספר מיוחד שאין בו רוח חיים. אף כל דבר שאין בו רוח חיים. מה ספר דבר מיוחד שאינו אוכל. אף כל שאינו אוכל. מה טעמון דרבנן. מה ספר מיוחד שהוא בתלוש. אף כל דבר שהוא בתלוש. על דעתיה דרבי יוסי הגלילי ידות אוכלין כאוכלין. נישמעינה מן הדא. כתבו על קרן הצבי וגדדו וחתמו ונתנו לה. כשר. מפני שגדדו ואחר כך חתמו. הא אם חתמו ואחר כך גדדו. לא. רבי אחא בשם רבי מיישא. והוא שכתב על זכרותו שלקרן. אבל אם כתב על נרתיקו. כפרוש הוא וכשר. רבי יונה בעי. אף לעניין הכשר זרעים כן. היך עבידא. חישב עליהן שירדו על הבהמה ומן הבהמה על האוכלין. תמן אמר רבי יוסי הגלילי. ספר. מה ספר מיוחד שאין בו רוח חיים. אף כל דבר שאין בו רוח חיים. אוף הכא כן. או שנייא היא. דכתיב וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא. מעתה אפילו חישב שירדו לבורות לשיחין ומערות. שנייא היא הכא. דכתיב כלי.