תלמוד ירושלמי עירובין פרק א הלכה ח

משנה: שיירא שחנת בבקעה והקיפוה כלי בהמה מטלטלין בתוכה ובלבד שיהא גדר גבוה עשרה טפחים ולא יהו פרצות יתירות על הבניין. כל פירצה שהיא כעשר אמות מותרת מפני שהיא כפתח יותר מיכן אסור: הלכה: שיירא שחנת בבקעה כול׳. רבי אחא בשם רבי חסדיי. למי נצרכה. לרבי יוסה בירבי יודה. דרבי יוסה בירבי יודה אומר. כל מחיצה שאינה שלשתי ושלערב אינה מחיצה. (דברי רבי יוסה בירבי יודה.) ומודה הוא הכא. ותני כן. בכל עושין מחיצות. אפילו אוכפין אפילו עביטין אפילו גמלים. ובלבד שלא יהא בין איכוף לאיכוף מלא איכוף. בין עביט לעביט מלוא עביט. בין גמל לגמל כמלוא גמל. ובלבד שלא יהא עומד כנגד עומד ופרוץ כנגד פרוץ. אלא עומד כנגד פרוץ ופרוץ כנגד עומד. נמצאת אומר לעניין כלאים. כל הפחות משלשה כסתום. משלשה ועד ארבעה. אם העומד רבה על הפרוץ מותר. ואם הפרוץ רבה על העומד אסור. מד׳ ועד עשר. אם העומד רבה על הפרוץ מותר. אם הפרוץ רבה על העומד. כנגד העומד מותר. כנגד הפרוץ אסור. יותר מעשר. אף על פי שהעומד רבה על הפרוץ. כנגד העומד מותר. כנגד הפרוץ אסור. אבל לעניין שבת. כל הפחות משלשה כסתום. משלשה ועד ארבעה מארבעה ועד עשר. אם העומד רבה על הפרוץ מותר. אם הפרוץ רבה על העומד אסור. יותר מעשר. אף על פי שהעומד רבה על הפרוץ אסור. רבי חנניה רבי יודה בן פזי בשם רבי יוחנן. לית כאן משלשה ועד ארבעה. יש כאן פרצה שלשה. אין כאן מקום ארבעה. התיב רבי מנא. והתנינן. מקיפין בקנה. וקנה יש לו מקום. אמר ליה. לא תתיביני פחות משלשה. שכל הפחות משלשה כסתום. רבי יוסי בירבי בון בשם רב. מכל מקום. מכיון שהעומד רבה על הפרוץ מותר.