תלמוד ירושלמי עירובין פרק א הלכה ט

משנה: מקיפין שלשה חבלים זו למעלה מזו וזו למעלה מזו ובלבד שלא יהא בין חבל לחבירו שלשה טפחים. שיעור חבלים ועוביין יותר על טפח שיהא הכל עשרה טפחים: הלכה: מקיפין שלשה חבלים כול׳. אמר רבי זעירא. לא אמרו אלא בעשר וביותר מעשר. הא פחות מכן לא. ותני כן. הביא דופן שלשבעה טפחים והגביהו מן הארץ פחות משלשה. מותר. תמן את אמר. כל פחות משלשה כסתום. וכא את אמר. כל פחות משלשה כסתום. אין את בעי מקשייא הכין קשי. הביא דופן של (ארבעה) [שבעה] טפחים וכל שהו. והגביהו מן הארץ שני טפחים חסר כל שהוא. ייבא כיי דמר רבי יוחנן. העומד והחלל מצטרפין בארבעה. והוא שיהא העומד רבה על החלל. רבי שמעון בן לקיש בשם רבי יודה בן חנניה. נעץ ארבעה קנים בארבע זויות הכרם וקשר גמי מלמעלה. מציל משום פיאה. אמר רבי יוחנן. כמחיצת שבת כן מחיצת כלאים. אמר רבי יוחנן. מעשה שהלך רבי יהושע בן קרחה אצל רבי יוחנן בן נורי לנגנגד והראהו שדה אחת ובית חבירתה היתה נקראת. והיו שם פרצות יותר מעשר. והיה נוטל אעים וסותם. דוקרנין וסותם. עד שמיעטן פחות מעשר. אמר. כזו כן מחיצת שבת. אמר רבי זעירא. מודה רבי שמעון בן לקיש לעיניין שבת. שאין פיאה מצלת יותר מעשר. אמר רבי חגיי. מתניתא אמרה כן. מקיפין שלשה חבלים זו למעלה מזו. אם אומר את שהפיאה מצלת יותר מעשר. כמו כן חבל אחד. רבי יונה אמר. רב הושעיה בעי. הדא פיאה אמה איתאמר. מלמעלן מן הצד. אין תימר מלמעלן. כל שכן מן הצד. אין תימר מן הצד. הא מלמעלה לא. אין תימר מלמעלן. יאות אמר רבי חגיי. אין תימר מן הצד. לא אמר רבי חגיי כלום. מה נפשך. אם מלמעלן. הרי מלמעלן. אם מן הצד. הרי מן הצד. רבנן דקיסרין בשם רבי ירמיה. תיפתר בשעשויין כמין דקרן. רבי זעירא רבי אבדימי דחיפה בשם רבי שמעון בן לקיש. לגובה אפילו עד מאה אמה. אמר רבי יודן. הדא דתימר לעניין כלאים. אבל לעניין שבת לא תהא פיאה גבוהה מן הקורה. אמר רבי יוסה אמר רבי. היא כלאים היא שבת. על דעתיה דרבי. מה בין קורה ומה בין פיאה. קורה מצלת מרוח אחת. פיאה אינה מצלת עד שתהא מגופפת מארבע רוחותיה. ותייא כיי דמר רבי זעירא בשם רב המנונא. פיאה אינה מצלת עד שתהא מגופפת מארבע רוחותיה. אמר רבי בא בר ממל. טטרפליות שבכרמים אסור לטלטל תחתיהן מפני שהן סוף תקרה. ואין סוף תקרה מציל משום פיאה. אמר רבי פינחס. אתא עובדא קומי רבי ירמיה בארבעה עמודים ועליהם ארבע פצטליות. והתיר לטלטל משום פיאה. רבי בון ורבי בון בעון קומי רבי זעירה. פיאה מהו שתציל בסוכה. אמר לון. פיאה מצלת בסוכה. סוף סכך מהו שיציל בסוכה. אמר לון. אין סוף סכך מציל בסוכה. מה בין זה לזה. זה נעשה לכאן. וזה נעשה לכאן. אמר רבי אבהו. כל אילין מיליא לעניין מיסב ומיתן. הא להורות אסור. להורות. מה אם סוכה קלה את אמר. אסור. שבת החמורה לא כל שכן. רבי בון בר חייא בעא קומי רבי זעירא. מאן תנא. פיאה מצלת. לא רבי יוחנן בן נורי. אמר ליה. אדא תנה.