תלמוד ירושלמי עירובין פרק ז הלכה ב

משנה: כותל שבין שתי חצירות גבוה. עשרה ורחב ארבעה מערבין שנים ואין מערבין אחד. היו בראשו פירות אילו עולין מיכן ואוכלין ואילו עולין מיכן ואוכלין ובלבד שלא יורידו למטן. נפרץ הכותל עד עשר אמות מערבין שנים ואם רצו מערבין אחד מפני שהוא כפתח. יותר מיכן מערבין אחד ואין מערבין שנים: הלכה: פיס׳. כותל שבין שתי חצירות כול׳. ולמה לי רחב ארבעה. ואפילו אינו רחב ארבעה. בגין מתני הדא דבתרה אילו עולין מיכן ואוכלין ואילו עולין מיכן ואוכלין. לא היה רחב ארבעה. רבי בא בשם רב. אסור לכאן ולכאן. רבי זעירא בשם רב. מותר לכאן ולכאן. מחלפא שיטתיה דרבי בא. תמן אמר רבי בא רב יהודה בשם שמואל. זרקה ונחה על ראשי מחיצות חייב. וכא אמר הכין. תמן את רואה אותה כילו מליאה עפר וצרורות. והכא מה אית לך. תדע לך דמר רבי אחא רבי חיננא בשם רבי יוחנן. זיזין וכתלים שהן גבוהין עשרה ורחבין ארבעה מותר לכאן ומותר לכאן ובלבד שלא יחליף. רבי יוחנן בעי מחלפה שיטתיה דרבי בא. תמן אמר רבי בא רב יהודה בשם שמואל. זרקה ונחה על ראשי המחיצות חייב. והכא הוא אמר הכין. היך מה דאת אמר תמן. את רואה אותה כילו מליאה עפר וצרורות. אוף הכא כן. שמענו מחיצות ברשות היחיד. שמענו מחיצות ברשות הרבים. רבי בא רב יהודה בשם שמואל. כותל שהקיפוהו סולמות מיכן ומיכן מערבין שנים ואין מערבין אחד. אמר רבי יוסי בירבי בון. מכיון שלא כיוונו נעשו כפתחים. תני. כל כובשי כבשים עולה אמה וכונס שלש. חוץ מכיבושו שלמזבח שהוא כמתלקט עשרה טפחים מתוך שלש ושליש אצבע. שהמזבח עשר אמות וכיבושו שלשים ושתים. עשה מסטווה על פני כל הכותל ויש בו רוחב ארבעה טפחים. מערבין שנים ואין מערבין אחד. ארבע אמות מערבין אחד ואין מערבין שנים. הדא דאת אמר בגדולה. אבל בקטנה ברובה אי זו היא גדולה ואי זו היא קטנה. כל שרובה יותר מעשר בעשר. הא פחות מעשר ברובה. הדא דאת אמר באמצע. אבל מן הצד לא בדא. והי דינו צד והי דינו אמצע. נימר. אם יש שם עומד ארבעה היינו אמצע. אם לאו היינו צד.