תלמוד ירושלמי פאה פרק א הלכה ד

משנה: כלל אמרו בפיאה כל שהוא אוכל ונשמר וגידוליו מן הארץ ולקיטתו כאחת ומכניסו לקיום חייב בפיאה. והתבואה והקטנית בכלל זה. ובאילן האוג והחרובין האגוזים והשקידים הגפנים והרימונים הזיתים והתמרים חייבין בפיאה. הלכה: ובקצרכם אין לי אלא קוצר. תולש מניין תלמוד לומר לקצור. עוקר מניין תלמוד לומר קצירך. אין לי אלא תבואה. קיטנית מניין תלמוד לומר בארצכם. אילנות מניין תלמוד לומר שדך. תני זורעין זרעים וזרעי אילן כאחת והזורע מן החרצנים לוקה ארבעים. אמר רבי זעירא כתיב לא תזרע כרמך כלאים. עיקר כרמך לא תזרע כלאים. רבי יודן קפודקיא בעא קומי רבי יוסי. תמן אמרין אין זרעי אילן קרויין זרעים וכה את אמר זרעי אילן קרויין זרעים. אמר ליה תמן מיעט הכתוב שאין דרך בני אדם להיות קורין אותן זרעים ברם הכא ריבה הכתוב על כל זרע זרוע אשר יזרע. ואית דבעי נישמעינה מן הכא כי תבצר כרמך מה את שמע מינה אמר רבי יונה לא תדקדק כמה דתימר ועולל למו. כי תחבוט זיתך מה את שמע מינה אמר רבי יונה לא תקיפו פאת ראשכם. זית מה זית וכרם מיוחדין שלקיטתן כאחת ומכנסן לקיום חייבין בפיאה. אף כל דבר שלקיטתו כאחת ומכניסו לקיום חייבין. אי מה זית וכרם מיוחדין שהן חייבין בביכורין וחייבין בפיאה אף כל דבר שהוא חייב בביכורים חייב בפיאה. תלמוד לומר קצירך. אפילו קציר אורז אפילו קציר דוחן. יאמר זית ואל יאמר כרם. שאילו נאמר זית ולא נאמר כרם הייתי אומר זית שהוא פטור מן הפרט חייבין בפיאה כרם שהוא חייב בפרט לא יהא חייב בפיאה. הוי צורך הוא שיהא אומר כרם. או אילו נאמר כרם ולא נאמר זית הייתי אומר כרם שהוא חייב בפרט יהא חייב בפיאה זית שהוא פטור מן הפרט יהא פטור מן הפיאה. הוי צורך הוא שיאמר זית וצורך הוא שיאמר כרם. יצא זית ולימד על כל האילנות פיאה. יצא כרם ולימד על כל האילנות פרט. וכשם שיצא זית ולימד על האילנות פיאה. כך יצא כרם ולימד על כל האילנות פרט. אמר רבי אבין דבר שהוא שוה לשניהן מלמד. ודבר (שהוא) [שאינו] שוה בשניהן אינו מלמד. על דעתיה של רבי ישמעאל ניחא דרבי ישמעאל דרש כל דבר שהוא בכלל ויצא לידון בדבר חדש נעקר מן הכלל והרי הוא בחידושו צורך הוא שיאמר פיאה בכרם. על דעתיה דרבנין דאינון אמרין הרי הוא בכללו והרי הוא בחידושו. לאי זה דבר נאמר פיאה בכרם. אמר רבי אבין אלא לא יצא אלא כרם יאות הוית מקשי. עכשיו שיצא כרם וזית. אילו נאמר זית ולא נאמר כרם הייתי אומר זית שהוא פטור מן הפרט חייב בפיאה כרם שהוא חייב בפרט ייפטר מן הפיאה. כמה דתימר גבי קציר דבר שלקיטתו כאחת וחייב בפיאה ואמר אף בפועל כך אמר רבי יונה שנייה הוא דכתיב וקטפת מלילות בידך אפילו מדבר שאינו לקייום. תני רבי יוסי בי רבי יהודה אומר רוטבי תמרים פטורין מן הפיאה לפי שאין הראשון שבהן ממתין לאחרון. יאות אמר רבי יוסי בי רבי יהודה. מה טעמא דרבנן. אמר רבי זעירא מפני שכולן צריכין שאור בת אחת. רבי יצחק בן חקולה ורבי יהושע בן לוי תרויהון אמרין קולקס לירק ולמעשרות ולשביעית ולפיאה ולבכורים ולנדרים צריכה.