תלמוד ירושלמי פאה פרק ד הלכה ז

משנה: אי זהו לקט הנושר בשעת הקצירה. היה קוצר קצר מלא ידיו תלש מלא קומצו. הכהו קוץ ונפל לארץ הרי זה של בעל הבית. תוך היד ותוך המגל לעניים. אחר היד ואחר המגל לבעל הבית. ראש היד וראש המגל רבי ישמעאל אומר לעניים. רבי עקיבה אומר לבעל הבית. חוררי הנמלים שבתוך הקמה הרי זה של בעל הבית. ושל אחר הקוצרים העליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית. רבי מאיר אומר הכל לעניים שספק לקט לקט. הלכה: תני לקט קצירך לא כל הקוצר בידו. ודכוותיה פרט כרמך לא הפורט בידו. רב כהנא ורב תחליפא. חד אמר תוך היד ותוך המגל. וחרנה אמר תוך היד ואפילו לאחר המגל. רבי יהודה בשם רבי שמואל העליונים לעניים בלבנים והתחתונים לבעל הבית בירוקין. רבי מאיר אומר הכל לעניים שספק לקט לקט שאי איפשר לגורן לצאת בלא ירוקין. אמר רבי יוחנן דרבי יהודה בן חגרא היא. דתני גר שנתגייר והיתה לו קמה נקצרת עד שלא נתגייר פטור משנתגייר חייב. ואם ספק פטור. רבי יהודה בן חגרא מחייב. רבי שמעון בן לקיש אמר דברי הכל היא ישראל שעיקרו חייב ספיקו חייב וגוי שעיקרו פטור ספיקו פטור. אמר רבי יוחנן כך היה רבי מאיר משיב את רבי יהודה בן חגרא אין את מודה לי שספק לקט לקט. רבי שמעון בן לקיש כך היה משיב רבי מאיר את חכמים אין אתם מודין לי שספק לקט לקט. ומניין שספק לקט לקט. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן עני ועשיר הצדיקוהו במתנותיו. רבי שמעון בן לקיש בשם בר קפרא לא תטה משפט אביונך בריבו. בריבו אין את מטהו. אבל מטהו את במתנותיו. אמר רבי יוחנן וכה זכה הוא מה ששנה לנו רבי תעזוב הנח לפניהן משלך. אמר רבי לא כתיב לגר ליתום ולאלמנה יהיה בין מן דידך בין מדידיה הב ליה.