תלמוד ירושלמי פאה פרק ו הלכה ב

משנה: העומר שהוא סמוך לגפא ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו בית שמאי אומרים אינו שכחה. ובית הלל אומרים שכחה. הלכה: וקשיא על דבית שמאי בגפה ובגדיש דבר שהוא מסויים ואינון אמרי אינן שכחה. וקשיא על דבית הלל בבקר ובכלים דבר שאינו מסויים ואינון אמרין הוא שכחה. במקומו הוא עומד בצד הגת או בצד פירצה מתניתא דבית שמאי דבית שמאי אמרין אינו שכחה. אמר רבי יוסי דברי הכל היא. תמן דבר מחובר בצד דבר מחובר ברם הכא דבר תלוש בצד דבר מחובר. אמר רבי אילעאי שאלתי את רבי יהושע באילו עומרין חלוקין בית שמאי ובית הלל אמר לי בתורה הזאת עומר הסמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו בית שמאי אומרים שכחה. ובית הלל אומרים אינו שכחה. וכשבאתי אצל רבי אליעזר אמר לי לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על העומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו שהוא שכחה. ועל מה נחלקו על העומר שנטלו ונתנו בצד הגפה בצד הגדיש בצד הבקר בצד הכלים ושכחו שבית שמאי אומרים אינו שכחה מפני שזכה בו. ובית הלל אומרים שכחה. וכשבאתי והרציתי את הדברים לפני רבי לעזר בן עזריה אמר לי הברית הן הדברים שנאמרו לו למשה בחורב. תמן תנינן האשה שנפלו לה נכסים עד שלא תתארס מודים בית שמאי ובית הלל שהיא מוכרת ונותנת וקיים. נפלו לה משנתארסה בית שמאי אומרים תימכור ובית הלל אומרים לא תמכור. רבי פינחס בעא קומי רבי יוסי ולמה לא תנינתה מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל. אמר ליה לא אתינן מתניתא אלא דבר שהוא חומר משני צדדין וקל משני צדדין. ברם הכא חומר הוא מצד אחד וקל מצד אחד. והתנינן בית שמאי אומרין הבקר לעניים הבקר הרי הוא קל לעניים וחומר הוא לבעל הבית ותניתה. קל הוא לעניים ואינו חומר לבעל הבית שמדעתו הובקרו. אמר ליה והתנינן עומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו הרי הוא קל לבעל הבית וחומר הוא לעניים ותניתה. אמר ליה קל הוא לבעל הבית ואינו חומר לעניים שאדיין לא זכו בהן ואמור אוף הכא קל הוא לאשה ואינו חומר לבעל הבית שאדיין לא זכה בה. אמר ליה מכיון שקידשה לזכותה ולזכותו נפלו. אמר רבי יודה אמרו לפני רבן גמליאל הואיל והארוסה אשתו והנשואה אשתו מה זו מכרה בטל אף זו מכרה בטל. אמר להן בחדשים אנו בושין אלא שאתם מגלגלין עמנו הישנים. אילו הן החדשים משנישאת. ואלו הן הישנים עד שלא נישאת ונישאת.