תלמוד ירושלמי פאה פרק ו הלכה ד
משנה: שני עמרין שכחה ושלשה אינן שכחה. שני ציבורי זיתים והחרובין שכחה ושלשה אינן שכחה. שני הוצני פשתן שכחה ושלשה אינן שכחה. שני גרגרים פרט ושלשה אינן פרט. שני שבלים לקט ושלש אינן לקט כדברי בית הלל. ועל כולם בית שמאי אומרין שלשה לעניים וארבעה לבעל הבית. הלכה: רבי בון בר חייא בשם רבי יוחנן עשאן כמין גם. לא אמר אלא ציבורין הא זיתים לא. מה בין הציבורין מה בין הזתים. ציבורין גמר מלאכה. זיתים אינן גמר מלאכה. אמר רבי הושעיא רומס הייתי זתים עם רבי חייא הגדול. אמר לי כל זית שאת יכול לפשוט ידך וליטלו אינו שכחה. אמר רבי יוחנן מכיון שעבר עליו ושכחו הרי זו שכחה. רבי לעזר בשם רבי חייא רבה חצי אשכול פרט. תני רבי חייא חצי אשכול או אשכול שלם פרט. והתני שני גרגרים פרט. רבי אימי בשם רבי חייא בקוצר ומניח תחת הגפן. היו עשויין כמין סינפון. מנחם בשם רבי יונתן והוא שיהא חותכן בשוה. אמר רבי אבין טעמיהו דבית שמאי לגר ליתום ולאלמנה יהיה. טעמיהו דבית הלל לעני ולגר. אמר רבי מנא שניהן מקרא אחד דרשו לגר ליתום ולאלמנה יהיה. בית שמאי אומרין לעניים ובית הלל אומרין לבעל הבית.
