תלמוד ירושלמי פאה פרק ז הלכה א

משנה: כל זית שיש לו שם בשדה אפילו כזית הנטופה בשעתו ושכחו אינו שכחה. במה דברים אמורים בשמו ובמעשיו ובמקומו. בשמו שהיה שפכני או בישני. במעשיו שהוא עושה הרבה. במקומו שהוא עומד בצד הגת או בצד הפרצה. ושאר כל הזיתים שנים שכחה שלשה אינן שכחה. רבי יוסי אומר אין שכחה לזיתים. הלכה: אמר רבי לא כתיב ושכחת עומר בשדה עומר שאת שוכחו לעולם יצא זה שאת זוכרו לאחר זמן. רבי ירמיה בעי היה מסויים בדעתו כמי שהוא מסויים. היה עומד בצל הדקל הדקל מסיימו היו שניהן נטופה זה מסיים את זה וזה מסיים את זה. היתה כל שדהו נטופה נישמעינה מן הדא רבי יוסי אומר אין שכחה לזיתים. אמר רבי שמעון בר יקים לא אמר רבי יוסי אלא בראשונה שלא היו הזתים מצויין שבא אדריינוס הרשע והחריב את כל הארץ. אבל עכשיו שהזיתים מצויין יש להן שכחה. שפכני נוטף שמן. והתנינן נטיפה אלא שהיא עושה שמן הרבה. והתנן במעשיו שהוא עושה הרבה. אלא שפכוני שהוא עושה שמן הרבה. נטופה נוטף שמן. מעשיו שהוא עושה הרבה. שהוא עושה זתים הרבה. בישני אית דבעי מימר בישני ממש. אית דבעי מימר דהוא מבעית לחבריה עד דיעביד ארבעה כיפליסין כי ההיא דתנינן תמן כל עומרי השדה של קב קב ואחד של ארבעת קבין ושכחו. מכיון שהוא עושה יותר מחבירו כמי שהוא מסוים. עד דיעביד כל שנה ושנה. ומכיון שהוא עושה רובן של שנים כמי שהוא מסויים. במקומו שהוא עומד בצד הגת או בצד הפרצה. מתניתא דבית שמאי דבית שמאי אומרין הבקר עניים הבקר. אמר רבי יוסי דברי הכל היא תמן דבר תלוש בצד דבר מחובר. ברם הכא דבר מחובר בצד דבר מחובר. רבי יוסי אומר אין שכחה לזיתים. אמר רבי שמעון בן יקים לא אמר רבי יוסי אלא בראשונה שלא היו הזתים מצוין שבא אדריינוס הרשע והחריב את כל הארץ. אבל עכשיו שהזתים מצויין יש להן שכחה. אמר רבי יוסי לא חייב אדם שכחה לזתים אלא רבי עקיבה דו דרש אחריך אחריך. מעתה אין שכחה לזתים כרבי יוסי דלא דרש אחריך. התיבון הרי עומר שכחה הרי לא כתיב אחריך. מכיון שכתיב לא תשוב לקחתו כמי שכתיב אחריך. רבי יונה בעי ההן זית נטיפה הואיל והוא מסויים על דעתיה דרבי יוסי אפילו התחיל בו כמי שלא התחיל בו.