תלמוד ירושלמי פסחים פרק א הלכה ה

משנה: ועוד אמר רבי יהודה שתי חלות של תודה פסולות ומונחות על גג האיצטבא. כל זמן שהן מונחות כל העם אוכלין. ניטלה אחת תולין לא אוכלין ולא שורפין. ניטלו שתיהן התחילו כל העם שורפין. רבן גמליאל אומר חולין נאכלין כל ארבע ותרומה כל חמש ושורפין בתחילת שש: הלכה: רבי שמעון בן לקיש אמר בשם רבי ינאי. כשירות היו. משם מאי הוא פוסלן. שלא לשחוט עליהן את הזבח. ולא בשחיטה הן קדישות. ויפדה ויאכל. אמר רבי חנניה. חולייא קומוי לא אכל. ואת אמרת. יפדה ויאכל. רבי [חנינא] אמר. פסולות היו. מפני שהן ממהרין להביא תודותיהן מפני חמץ שבתודה. ואי איפשר שלא יישפך דמה שלאחד מהן והיא נפסלת. תני. שתי פרות חורשות [בירושלם.] וירושלם לא במקום שנהגו שלא לעשות מלאכה בארבעה עשר היא. נראית כחורשות. אית תניי תני. שתי נירות דולקין. אית תניי תני. שני סדינין. אמר רבי פינחס. ולא פליגין. מאן דאמר. שתי פרות שתי נירות. בחול. מאן דמר. שני סדינין. בשבת. רבי חנניה בעא קומי רבי מנא. ויקבעו לה תקיעה. אמר ליה. אם אומר את כן נמצאתה [אומר. שמא] לתמיד הן תוקעין [והן מתקלקלין]. אמר ליה. והא תנינן. שלש להבטיל את העם מן המלאכה. ושלש להבדיל בין קודש לחול. אמר ליה. תמן כל ערב שבת ושבת הן תוקעין ואינן טועין. ברם הכא אחת לקיצין הן. אם אומר את כן. אף הן סבורין שמא לתמיד הן תוקעין והן מתקלקלין. למה. מפני קדושתה. או משום שאין אוכליה מצויין. מה נפיק מביניהון. חלות תודה. אין תימר שאין אוכליה מצויין. אילו אוכליהן מצויין. אין תימר מפני קדושתה. אילו יש להן קדושה. רבי נתן אומר. כשירות ניטלו (שיהו) [שוהין] להן שעה אחת לאכילתן ותולין אבל לא שורפין. אית לך מימר משום שאין אוכליה מצויין. לא מפני קדושתה. אוף הכא מפני קדושתה. אמר רבי יודה בן פזי. נראין דברים שתהא הלכה כרבן גמליאל. שהוא אומר מעין שניהן. אתא רבי אבון רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוצדק. הלכה כרבן גמליאל. שהוא אומר מעין שניהן.