תלמוד ירושלמי פסחים פרק ב הלכה ה

משנה: ואילו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחזרת ובעולשין ובתמכה ובחרחבינה ובמרור. יוצאין בהן בין לחין בין כמושין. אבל לא כבושים ולא שלוקין ולא מבושלין. ומצטרפין בכזית. ויוצאין בקלח שלהן ובדמאי ובמעשר ראשון שניטלה תרומתו ובמעשר שני והקדש שנפדו: הלכה: בחזרת. חסין. בעולשין. טרוקסימון. ובתמכה. גנגידין. בחרחבינה. רבי יוסה בירבי בון אמר. יסי חלי. ובמרור. ירק מר ופניו מכסיפין ויש לו שרף. התיבון. הרי חזרת מתוק. הרי אינו קרוי חזרת אלא מתוק. רבי חייה בשם רבי הושעיה. כל עצמן אין הדבר תלוי אלא בחזרת. מה חזרת תחילתה מתוק וסופה מר. כך עשו המצריים לאבותינו במצרים. בתחילה במיטב הארץ הושב את אביך ואת אחיך. ואחר כך וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבינים. בין כמושין. אית תניי תני. אבל לא כמושין. אמר רב חסדא. מאן דאמר. כמושין. בקלח. מאן דאמר. אבל לא כמושין. בעלין. רבי חייה בשם רבי יוחנן. זית כבוש אומר עליו. בורא פרי העץ. רבי בנימין בר יפת בשם רבי יוחנן. ירק שלוק אומר עליו. שהכל נהיה בדברו. אמר רבי שמואל בר רב יצחק. מתניתא מסייעה לרבי בנימין בר יפת. אבל לא כבושין ולא שלוקין ולא מבושלין. אם בעיינן הם יצא בהם ידי חובתו בפסח. אמר רבי זעורה. מאן ידע משמע מן רבי יוחנן יאות. רבי חייה בר בא או רבי בנימין. לא רבי חייה בר בא. ועוד מן הדא. מן מה דאנן חמיין רבנין עלין לברייתה ונסבין תורמוסין ומברכין עליהון. בורא פרי האדמה. ותורמוסין לא שלוקין הן. אין תימר. שנייא היא. שאמרה תורה מרורים. תורמוסין כיון ששלקן בטלה מרתן. אמר רבי יוסה בירבי בון. ולא פליגין. זית על ידי שדרכו ליאכל חי. אפילו כבוש בעינו הוא. ירק כיון ששלקו נשתנה.